טוב

מהיכן ידע בעל המחבר ספר תהלים?

נכתב ברוח הקודש, לא?
אבל יש גם מקורות קדומים יותר. בתורה עצמה אנחנו מצווים "ועשית הישר והטוב". ובכמה מקומות הקב"ה אומר שייטיב לנו ומגנה את הרוע ועוד ועוד.

א. ה' מצווה עלינו לעשות הישר והטוב, ואתה אומר שטעמא דרחמנא הוא שרחמנא עצמו טוב? או הנחה שהקב"ה מקיים את כל התורה כולה וכמו שמניח תפילין כך הוא נוהג לפי הישר והטוב?

ב. כשבתורה (ובתנ"ך) כתוב על ה' כל מיני תארים הכוונה (מן הסתם, או שקל לפרש כך) שהוא יפעל בצורה הזאת. 'ושמעתי כי חנון אני' כלומר אם יזעק אז אנהג עימו בחנינות. כיום כשזה כפי הנראה לא קורה (השגחה וכו') אז על פניו כל הפסוק לא תקף לימינו (ולא שה' נשאר "בעצמו" חנון אלא שסיבות מחודשות גורמות לו לחדול מזה. אולי הסיבות המחודשות היו דווקא בעבר ולכן רק שם הוא נהג בחנינות?).

ג. מה נפק"מ האם הקב"ה טוב או לא, כלומר במושגים שלי האם מעניין אותו בכלל הרעיון של סבל והנאות.

א. לפי שתי האפשרויות יוצא שהוא טוב. אבל אני התכוונתי לראשון (ההנחה שביסוד האפשרות השנייה היא דרוש אגדי בעלמא).
ב. זה כן קורה. אלא שלא בהתערבות בכל רגע אלא בעצם מבנה העולם.
ג. אין לי מושג. אבל כשהוא אומר לנו שהוא טוב כנראה מעניין אותו סבל והנאות.

א. אם מצד טעמא דקרא אז כמו שבכל שאר ההלכות אתה מניח שהטעם הוא ערך הלכתי עלום אז למה בהלכה או בהמלצה המוסרית לעשות הישר והטוב אתה נמנע מלהניח טעם ערך הלכתי עלום וגולש לטעם אנושי רגיל.
ב. נראה לי די ברור שכשהתנ"ך מתאר את השם כחנון כוונתו לכל הפחות שהשם פועל בצורה חוננת. כך יוצא מהההקשרים וכך גם מסתבר שלא באו לספר לנו סתם דברים לא רלוונטיים על מהותו של הקב"ה. וכיום זה לא קורה כפי שכתבת במק"א לרוב. כעת אפשר לחשוב ש"באמת הוא חנון" אלא שבימינו יש סיבות שמחמתן הוא חודל את חנינותו, או ש"באמת הוא לא חנון" אלא שבעבר היו סיבות שמחמתן הוא הפעיל חנינות. ובין (לפחות) שתי הפרשנויות האלה צריך לבחור את הסבירה. לא הבנתי מה ענית לגבי זה.

א. להיפך, פוק חזי שאף מונה מצוות לא מונה את "ועשית הישר והטוב" בין המצוות. זו לא הלכה אלא הנחייה תורנית, כלומר מוסר.
ב. הוא אכן פועל כחנון. כשהוא בורא עולם הוא עושה אותו באופן מיטבי. חוסר ההתערבות נובע מסיבות טובות ולכן אינו מעיד על היותו לא חנון.

(לפי המתואר בבראשית הטוב קודם לאלוהים. אלוהים עושה משהו ואז הוא רואה שהנה טוב מאוד. או, והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע, מאלו משתמע שהטוב והרע קודמים לאלוהים.)

אבל, מה זה משנה לאלוהים שמה שהוא עשה הוא טוב? כנראה אחרת אלוהים לא היה מרוצה מהעניין. ומה שהופך אותו לטוב זה העובדה שהוא ברא את העולם ובחר להשאיר אותו כי יצא שמה שהוא ברא הוא טוב.
במילים אחרות, מה שמגדיר אדם כטוב, זה אדם שנהנה מדברים טובים (וסולד מדברים רעים), אדם רע נהנה מדברים רעים.

ובמובן הפשוט הזה אלוהים הוא טוב.