לא תסור

אאה הבנתי הבנתי.

אחרי קריאת המאמר בנתיב המצוות שם נשארו לי שני דברים מעורפלים ברשותך:

1. לדעת הרמבם סוף סוף מה דינה של מצוות התפילה? האם זו התפרטות, כלומר שהזמן והנוסח נקבעו ע״י חכמים וזה הצורה לקיים המצווה דאורייתא, אין צורה אחרת; או שזה הסתעפות ? לא ברור לי כי לאורך כל המאמר משמע שזה מסוג הראשון (וכך אתה כותב למשל ״על כורחנו עלינו להסיק שהאבות תקנו את הצורה הראויה של קיום המצווה הזו, כפי שהתורה עצמה היתה רוצה שנעשה אותה״; או ״לשיטתהרמב"ם התפילה היא הביטוי ההלכתי הפורמלי והקונקרטי של החובה לעבוד את ה', וחכמים עיצבו את החובה הזו באופן יותר מפורט. אם כן, לא פלא שלפי הרמב"ם החובה להתפלל שלוש תפילות ביום היא כעין חובה דאורייתא, שהרי חכמים הודיעונו שבצורה זו עלינו לקיים את המצווה דאורייתא עצמה.״), אבל בסוף המאמר אתה כותב ״התקנה של האבות, או של חכמים לאור דיני הקרבנות, אינה אלא ניסיון להבין מה התורה עצמה היתה רוצה שנעשה בתפילתנו (כלומר שזו היא התפרטות). אמנם מעמדן של אלו הוא כשל דיני דרבנן, ולכן הן אינן התפרטות של המצווה דאורייתא, אך ניתן לומר כי הן מסתעפות מן החובה דאורייתא, כענפים היוצאים מן השורשים.״. יש כאן סתירה מיניה וביה במשפט עצמו, וסתירה בין המשפט היחיד הזה בסוף המאמר לבין מה שאתה כותב לאורך המאמר (כנ״ל).

2. לא ברור לי דיו מה ההבחנה בין סוג ה‘התפרדות מוחלטת’ – המצווה דרבנן נפרדת לגמרי מן החובה דאורייתא, כגון תפילה לר׳ פרץ שיש תפילה בעת צרה דאורייתא לחוד ויש תפילה רגילה דרבנן לחוד; לבין סוג ההסתעפות שגם שם מה שאני מקיים זה דרבנן רק שיש לו רוח של דאורייתא (כגון ניחום אבלים זה דרבנן אבל יש לו רוח/איזכור של ואהבת לריעך); לכאורה גם בהתפרדות מוחלטת יש מצווה דרבנן שוודאי מזכירה וממשיכה דרכה של התורה, חכמים לא יצרו יש מאין את חובת התפילה, ודאי שלקחו מהרעיון של החובה הדאורייתא (בעת צרה)

1. יש במאמר הזה מהלך. בהתחלה אני כותב שלכאורה זוהי התפרטות. ואז יש קשיים בתפיסה הזאת. ואז אני מראה (מאהבת הריע) שיש עוד מנגנון – הסתעפות, ולבסוף אני מסיק שלפי הרמב"ם גם בתפילה זוהי הסתעפות ולא התפרטות.
2. לטענתי כשמצווה דרבנן מסתעפת מדאורייתא יש השלכות הלכתיות (יש מקום לראות זאת כמו סברא שיש לה מעמד של תוקף דאורייתא הגם שאין שם אזהרה ולכן גם לא עונש, וכעין זה הדרשות לפי הרמב"ם בשורש השני). זה לא רק טענה במישור של טעמא דקרא. לעומת זאת, לפי ר' פרץ התפילה דאורייתא היא לכל היותר השראה לתפילות הרגילות, כלומר זה לכל היותר הסבר במישור של טעמא דקרא.

1. אפשר להגיד לי בקיצור מה הקשיים ? לא מצאתי אותם במאמר וקראתי אותו כמה פעמים. יש קושי לגבי ״למען ינוח״ או ״ואהבת לריעך״, אבל מה הקשיים לגבי התפילה ?

2. מה הן למשל ההשלכות ההלכתיות של סוג ההסתעפות ?

סליחה אם אני חופר אבל זה נושא מאד חביב עלי שאני רוצה להבין אותו על בוריו

הבעיה העיקרית היא ההתייחסות המקובלת לתפילה שהיא דרבנן, כמו"ש המ"ב והמג"א בדעת הרמב"ם עצמו. ונפ"מ לפטור נשים.
ברוח המשפט עמדתי על השלכות. בדרשות למשל ספיקן לחומרא. יש ראשונים שכתבו לגבי תחולת שבועה עליהן (אם זה דאורייתא שבועה לא חלה על זה).