לגבי לימוד תנ"ך בימינו

שלום כבוד הרב מיכאל.

הרהורים על לימוד תנ"ך (טור 134)

קראתי את מאמרך זה שכתבת לפני שנים רבות על כך שאינך מבין מה מעניין אנשים בלימוד תנ"ך והדבר נעוץ בעובדה שהתנ"ך לא נלמד בצורה נכונה.
כאשר לומדים את פרקי התנ"ך אנחנו נתקלים המון בדברי הגמרא והמפרשים,רמב"ם,זוהר וכתבי האר"י,מסילת ישרים,ספריו השונים של הבן איש חי,גדולי הפייטנים רבי ישראל נג'ארה,רבי אבן גבירול,ריה"ל,גדולי החסידות רבי נחמן+האדמור הזקן ועוד.
לדוגמה הראי"ה קוק ידוע בספרו אורות הקודש בפיסקה אהבת ישראל והעבודה של הסניגוריא על הכלל ועל הפרטים איננה רק עבודה הרגשית לבדה, כי אם מקצוע גדול בתורה, וחכמה עמוקה ורחבה, רבת הענפים, שכולם צומחים ויונקים מלשד טל אור תורת חסד.
האהבה הגדולה, שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הבקורת היותר חפשית, נקיה מכל מום כולך יפה רעיתי ומום אין בך.

את משמעות הדברים לומדים מהנביא הושע שאומר לישראל שהם לא יודעים מהי אהבה והם רוצים לעבוד את ד' אך אוהבים אותו אהבה התלויה בדבר.
"לכו ונשובה אל ד' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו, יחינו מיומיים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו ונדעה נרדפה לדעת את ד' כשחר נכון מוצאו, ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ" (הושע ו', א-ג). והנביא מלין על אהבתם: "מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה וחסדכם כענן בקר וכטל משכים הלך" אהבתם ארעית וחולפת מהר.
איך באמת צריכה להראות אהבת ד', ואהבה בכללה? "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹולוֹת".
ישנם שלושה עמודים שעליהם עומד העולם: תורה, עבודה וגמילת חסדים. ישראל אמרו: "נדעה נרדפה לדעת את ה'" (שם, ג) ע"י תורה, ע"י עבודה, אך היכן העמוד העקרי עמוד החסד? החסדר נעדר.
על כך אומר ד': "חסד חפצתי ולא זבח, דעת אלוהים מעולות" (שם, ו).
דעת מסמלת חיבור, אהבה וחיבור בין אוהבים.
החיבור לקב"ה באמת הוא לא רק דרך המקדש והפולחן, ולא רק דרך התורה, אלא להיות שותף עם הקב"ה בתיקון עולמו ע"י מידת החסד.
מובא באבות דרבי נתן (ד, ה): "פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב.
אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב. מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. אמר לו: בני, אל ירע לך יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר: "כי חסד חפצתי ולא זבח", שכן מצינו בדניאל איש חמודות, שהיה מתעסק בגמילות חסדים.
ומה הן גמילות חסדים שהיה דניאל מתעסק בהם?
היה מתקן את הכלה ומשמחה, ומלווה את המת, ונותן פרוטה לעני, ומתפלל שלושה פעמים בכל יום ותפלתו מתקבלת ברצון". כאשר אוהבים מישהו, למעשה מכפרים /מכסים על כל חסרונותיו, מתעלמים ומתעלים מהם.
לדוגמא תינוק כולם מלטפים ומנשקים אותו והוא לא הייגני בלשון המעטה תארו לכם את אותו טינוף אצל אדם מבוגר הלא כולם ירתעו מפניו אבל על חסרונות התינוק "מכפרים", את התינוק אוהבים ולא מעמיקים בחסרונותיו אלא בטוב שבו "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י)
האהבה מסוגלת לכסות ולכפר על כל החסרונות.
כאשר אדם גומל חסד לזולתו הוא אוהב אותו ורואה את הצד הטוב שבו.
כאשר חברה שלמה מתנהגת כך הרי זו כפרת עוונות, כפרת חסרונות גדולה ביותר.
או דוגמה נוספת ברוב ימי החול בתפילת שחרית אחרי תפילת שמונה עשרה אומרים את מזמור כ של תהילים ומה מיוחד במזמור הזה שהוא סוג של תפילת דרך להמשך היום באופן קבוע יום יומי שתיקנו רבותינו.
יש קביעה שהדבר יקרה 
יַֽעַנְךָ֣ ד' בְּי֣וֹם צָרָ֑ה יִשְׁלַֽח עֶזְרְךָ֥ מִקֹּ֑דֶשׁ וּ֝מִצִּיּ֗וֹן יִסְעָדֶֽךָּ.
מה בונה את הודאות באדם בשעת צרה 
עַתָּ֤ה יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י הוֹשִׁ֥יעַ התשובה לכך כמו שכתוב בפיוט מי שענה בסליחות אצל האשכנזים שכתוב בסוף כל שורה הוא יעננו.
אנחנו מכירים את האימרה של חזון אחרית הימים מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים ובמזמור כ דוד המלך מוסיף שמציון תצא ההצלה והסעד.
יִשְׁלַֽח עֶזְרְךָ֥ מִקֹּ֑דֶשׁ וּ֝מִצִּיּ֗וֹן יִסְעָדֶֽךָּ.
ואין רק קבלה אלא רצון לנתינה כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו
יִזְכֹּ֥ר כָּל מִנְחֹתֶ֑ךָ וְעוֹלָֽתְךָ֖ יִֽתֶּן לְךָ֥ כִלְבָבֶ֑ךָ וְֽכָל עֲצָתְךָ֥ יְמַלֵּֽא.
יש חיבור של מעשה,מחשבה ורגש שמתכתבות עם הישועה.
כתוב במדרש הגדול לה ג פרשת וישלח
לאל העונה אותי ביום צרתי זה הוא שאמר הכתיב יענך השם ביום צרה
אמר רבי שמעון בר אבא מראש הספר ועד כאן שמונה עשרה מיזמורות ואחר כך המיזמור הזה כנגד שמונה עשרה ברכות בתפילה.
כשאדם מתפלל יהוא אומרין לו תענני בצלותך.
אנחנו אומרים שמונה עשרה ברוך בתפילות ותחנונים מגוונים לפרט ולכלל.
רבי נחמן באימרתו המפורסמת אומר אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקןלְעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת לְבַל יִפּל הָאָדָם בְּדַעְתּוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי הַפְּגָמִים וְהַקִּלְקוּלִים שֶׁקִּלְקֵל עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו עָנָה וְאָמַר אִם אַתָּה מַאֲמִין, שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן.
הקלקול מבשר על התיקון,הצרה קודמת לרווחה,היגון לשמחה ובסופו של דבר יענך הקב"ה ביום צרה יעננו מלכנו ביום קוראנו.
המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד נרננה בישועתך ובשם אלוקינו נדגל.