להמשיך לשמש כבעל תוקע כשאנני מאמין?

בהנחה שהשואל לא מאמין בהלכה (לא תאיסט) ולא מסופק כלל. האם מוסרית לדעתך הוא צריך ליידע אותם? לשיטתו הוא לא פוגע בהם כלל

בהחלט כן. ראשית, יש לכבד את זכותם לנהוג לפי הבנתם. ועוד, תמיד יש אפשרות שהוא טועה והם צודקים.

לגבי הרישא של תשובתך, יש לי אכן אינטואיציה מוסרית כזו למרות שאיו לה רדוקציה לפגיעה באחר (לטעמי כמובן). זה אחד מהמקרים שבהם אני לא בטוח אם האינטואיציה נכונה (יש תוקף מוסרי לאקט לא פוגע) או שזה דמיון שנובע ממקרים דומים שבהם יש אדם שנפגע. קשה לזהות קריטריון שמבחין בין המקרים הללו

אקדים ששתי טענותיי מצטרפות יחד. אבל גם לגבי הראשונה, אתה כן פוגע בו. אדם רוצה לפעול אוטונומית כהבנתו. לא משנה אם הנצח שבהוד נותר שלם (או כלל לא קיים). לא היית רוצה שלך יעשו אותו דבר (גם טענה תוצאתית וגם צו קטגורי).

אני לא מבין למה אתה מתכוון כשאתה כותב "אתה גן פוגע בו". אם הוא לא מודע שהוא לא פועל כהבנתו זה לא פוגע בו. צו קטגורי ומוסר תוצאתני לא משנים את העובדה הזו. Having said that, אני כן חש שזה לא מוסרי למרות שאני לא פוגע (החוויה שלנו אינדיפירנטית לפעולה שלי) ואני לא יודע להבחין אם זה מוסר תקף או לא

החוויה שלו* אינדיפירנטית

כשאתה משמיץ אדם בכל העולם אבל הוא לא יודע מכך, האם יש בזה בעיה מוסרית? הוא לא נפגע במשהו מדיד אלא רק כל אנשי העולם חושבים שהוא חלאה וזהו (הם ממשיכים לנהוג כלפיו כרגיל). בעיניי יש בכך בעיה מוסרית ברורה. משהו כמו כבוד המת למשל. גם אם אין הישארות הנפש, אותו אדם בחייו היה רוצה שלא יפגעו בגופתו או בו עצמו (או בילדיו) אחרי מותו.

אם אנשים היו מתייחסים אליו באופן זהה גם אם לא הייתי משמיץ אותו אז ליטרלי הוא לא "נפגע". לא רואה איך אפשר לראות אחרת את המושג נפגע

אם שואל השאלה לא מוצא משמעות בחיים מוסריים, למה הוא מעוניין להיות הגון?
ומה הקשר בין ״אלוהי הרמב״ם״ למשמעות התורה והמוסר?

גם לדוגמה בן אדם עשיר מאוד אם גזלת לו כסף מחשבון הבנק שלו, אפילו אם הוא לא שם לב וזה לא השפיע עליו בשום צורה דה-פקטו, זה עדיין נקרא שפגעת בו. יש אספקטים לאדם שאפשר לפגוע בו דרכם, מבלי שזה יתרגם לסבל או צער דה-פקטו.