לוגיקה קוונטית

אפשר פשוט לומר כפי שטען Werner Heisenberg בספרו Physics and Philosophy שיש צורך להחזיר את הדואליות האריסטוטלית בין העקרון הפוטנציאלי שבדבר לבין העקרון האקטואלי, כשהגל בעצם מבטא את החלקיק בפוטנציה אבל איננו חלקיק בעצמו עד שתתבצע הקריסה שאז החלקיק יוצא מן הכוח אל הפועל. פיסיקאים אוהבים לפעמים לתת דימויים פרדוקסלים וזה מוביל למחשבה המוטעית כאילו ניתן לחשוב נגד חוקי הלוגיקה בנוגע לתורת הקוונטים – שזו שטות גמורה.

אני מצרף כאן סרטון שהעליתי מקודם עד הראיה הקוסמולוגית שיצא לי בעבר הלא רחוק להציג כאן כדי שגיל יוכל אולי להצליח לעקוף את החסימה של רימון

לא הבנתי את טענתו של הייזנברג. אבל להבנתי במציאות עצמה (לפחות בפרשנות המקובלת) הגל והחלקיק שניהם רק מופעים מסוימים של פונקציית גל. מה שקיים באמת הוא יצור שאינו שניהם. לכן אין כאן שום בעיה לוגית ואין צורך להסתבך במישור הלוגי. הפיזיקה מספיק מסובכת גם בלי שיבלבלו לנו את המוח במישור הלוגי.

הסרטון מעולה בעיניי, ולכן העליתי אותו לאתר בשרשור נפרד. ראה שם כמה התייחסויות שלי, ואולי שווה לשפר.
https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%98%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%9C%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%9D-2/

חוקי הלוגיקה של אריסטו (הקלסיים) אינם מייצגים את העולם הקוונטי. לוגיקה קוונטית נותנת מבנה שקול למבנה המתמטי של מכניקת הקוונטים ומדגימה כיצד ״מוזרותה״ של מכניקת הקוונטים נובעת מהמתמטיקה שלה. הטענה שלך שאי אפשר להסיק לוגיקה מתצפיות אמפיריות שגויה, היא מנוגדת לנסיון.
המציאות הקוונטית היא פרדוקס, ולכן משתמשים במונח הזה. למשל, סופר-פוזיציה של חלקיקים למשל הוא פרדוקס אינטואיטיבי, אבל יש לזה הסבר פיזיקלי.

הצהרות זה יפה, אבל אין לי מה לעשות עם הצהרות.
הסברתי כאן בקצרה מדוע זה לא ייתכן. המציאות הקוונטית אינה פרדוקס בשום אופן. אם היא הייתה פרדוקס אזי לא ניתן היה לגזור ממנה מאומה (כלומר לא היו לה ניבויים ולכן לא היה לה ערך מדעי). סופרפוזיציה אינה פרדוקס, כפי שהסברתי כאן בקצרה.

אתה קובע קביעות שרירותיות וללא הסבר.
המציאות הקוונטית מלאה בפרדוקסים, ולמרות זאת היא נכונה, ולמרות זאת ניתן לגזור ממנה ניבויים. זה היופי של תורת הקוונטים וזה ההישג האדיר של המפתחים שלה. ובקיצור: היא נראית לא הגיונית, היא נותנת תחזיות מדויקות בדיוק אדיר ואנחנו לא באמת "מבינים" אותה (רק דרך ניסוח מתמטי עמוק).
פרדוקסים לדוגמה: חלקיקים יכולים להיות בכמה מקומות בו-זמנית, השפעות יכולות להתרחש בין עצמים מרוחקים ללא תיווך מקומי, ומעשה המדידה עצמו משנה את מה שנמדד.
אבל כל אלה הם פרדוקסים פילוספיים בלבד שנובעים מחוסר התאמה מובהק בין האינטואיציה שלנו לבין מציאות פיזיקלית אחרת שאין לנו שום חשיפה חוויתית אליה. פרדוקסים האלה יש הסבר מדויק בשפה המתאימה – מתמטיקה (לוגיקה קוונטית היא לא נתבך של מכניקת הקוונטים. היא רק כלי עזר).

לא הזכרת בכלל סופרפוזיציה. דואליות של חלקיק-גל היא לא סופרפוזיציה, אם לזה התכוונת.

טוב, ניכר שלמרות ההתלהבות הגדולה אינך יודע מה אתה שח. אז אתייחס בקצרה ואסיים בזאת.
אקדים שאיני זוכר מה כתבתי כאן. משום מה חשבתי שאתה מעיר על טור 703 שעלה לאחרונה ועסק בקצרה בנושאים אלו. אז סליחה אם דברים שהזכרתי בתשובתי אליך לא הוסברו כאן אלא שם ובמקומות אחרים.

1. כל תורה מדעית או אחרת שיש בתוכה פרדוקס, ניתן לגזור ממנה כל ניבוי שתרצה. זהו משפט בלוגיקה. אם זה היה המצב בתורת הקוונטים לא היה לה שום ניבוי. אי התאמה לאינטואיציה אינה פרדוקס. זה כנראה שורש הבלבול אצלך.
2. חלקיק לא יכול להיות בכמה מקומות. פונקציית הגל שלו יכולה לתת סיכוי למדידה בכמה מיקומים. זה ממש לא אותו משפט. אין בכלל חלקיק כל עוד לא מדדת. יש פונקציית גל. לגביה העובדה שאין מיקום אינה פרדוקס, בדיוק כמו שלגל אור אין מיקום. ראה על כך בקצרה בטור 703 ועוד.
3. השפעות בין עצמים מרוחקים זה עניין לפרשנויות (EPR), האם מוותרים על לוקליות או על תכונה אחרת. כך או כך, פעולה ממרחק אינה פרדוקס (אלא לכל היותר דבר שיש ליישבו עם תורת היחסות).
4. זה שהמדידה משנה משהו אינו פרדוקס אלא רק עניין שקשה להבינו. ראה סוף סעיף 1.
5. מצב של גל אינו אלא סופרפוזיציה בין מצבי מיקום, ולהיפך.
זהו.

אני מעריך את זה זה שענית ומבין שהתעייפת ממני…
אגיב רק לשתי הטענות הראשונות, אם תרצה תענה. אותי זה מעניין.

1
"כל תורה מדעית או אחרת שיש בתוכה פרדוקס, ניתן לגזור ממנה כל ניבוי שתרצה. זהו משפט בלוגיקה."

זה לא לגמרי מדויק. אם אתה מדבר על תורה שיש בה סתירות לוגיקיות פנימיות, זה כמובן נכון.
אבל זה לא תקף למקרה של תורת הקוונטים כי כאן יש פרדוקסיים אינטואיטיביים ולא לוגיים. לכן, אתה יכול לגזור רק ניבויים שנובעים מהמתמטיקה שלה, לא כל ניבוי שתרצה.

2
"חלקיק לא יכול להיות בכמה מקומות."

כל עוד לא מדדת זה נכון. כמובן. אבל לוגית, המשפט נכון. ואתה הרי מתייחס כאן ללוגיקה.

זהו.

סתם הערה לגבי 2.
גם אם החלקיק יכול היה להיות בשני מקומות במקביל, זוהי כלל אינה סתירה לוגית. זה אך ורק פורך את הניסיון שלנו. אם מאז שנולדת זאת המציאות שהיית נוכח בה, לא היית מרגיש בזה שום בעיה לוגית.
תורה מדעית שלא כפופה ללוגיקה היא חסרת תוכן מבחינתנו, כי אם היא לא מצייתת ללוגיקה הדיווחים שלה אפילו לא שוללים את היפוכם.

נ.ב. נוסף,
"פרדוקס אינטואיטיבי" הוא כנראה כלל אינו פרדוקס, אלא פשוט טעות בתפיסת העולם שלך.
זה כמו שאני אתעורר משנ"צ וה-"אינטואיציה" שלי תהיה שעכשיו לפנות ערב, אך אציץ בחלון ואראה לילה. האם זה פרדוקס?

לי יש השגות לגבי היכולת של הלוגיקה (של אריסטו) לעזור לנו להבין את המציאות הפיזיקלית. נכון שהכלים שפיתחנו – המודלים, הניתוחים, ובקרת התקפות שלהם – יושבים עמוק בתוך מסגרת לוגית. אבל חוקי הפיזיקה עצמם אינם מבוססים על לוגיקה (להבדיל מניסוח ועקיבות פנימית של החוקים). כפי שאתה אומר (?), אלהים לא מציית ללוגיקה האנושית, אני מוסיף שגם היקום לא (אני מפריד ביניהם). הלוגיקה היא כלי חיוני ויחד עם זה מחסום או מוקש תבוני להבנה אמיתית ושלמה. אנחנו כופים את ההגיון שלנו על היקום (ויחד עם זה עוד משהו חשוב שלא נסכים עליו). זה לכשעצמו פרדוקס. כמעט מצחיק היית אומר.

1. פרדוקסים אינטואיטיביים זה מושג ריק. אין טעם להשתמש כאן במונח "פרדוקס". זה סתם דבר שלא מובן או לא מתאים להבנה הקיימת שלנו. אז מה? גם LLM זה פרדוקס אינטואיטיבי? כשאני מדבר על פרדוקסים כוונתי לסתירות לוגיות.
2. אני מקווה שאתה הבנת מה כתבת כאן. לי זה נראה כמו נונסנס.

באשר להודעתך האחרונה,
א. חוקי הפיזיקה ודאי לא נגזרים מהלוגיקה, אחרת לא היינו צריכים תצפיות.
ב. אין לוגיקה אחרת פרט לזו של אריסטו. כל השאר הם מבנים דמויי לוגיקה שמכונים אצל מתמטיקאים 'לוגיקות' שונות. אף אחד לא חורג מחוק השלישי הנמנע, חוק הסתירה או חוק הזהות.
אלוהים בהחלט 'מציית' לחוקי הלוגיקה. הסברתי בעבר שאין כאן באמת 'ציות' מפני שחריגה מחוקי הלוגיקה זה ביטוי חסר מובן.
ג. אם הלוגיקה היא מוקש להבנה תבונית ושלמה, אני מאחל לך בהצלחה.

מה שאתה קורא נונסנס, יכול להיות מחר עובדה מדעית, ולהיפך. יש לכך המון דוגמאות.

נונסנס:
– שני גופים מפעילים זה על זה כוח משיכה בזמן אפס. אחד מחוקי ניוטון, עמד במשך מאות שנים עד שבא איינשטיין והסביר אחרת. קירוב מצוין, אבל נונסנס.
– אלהים. מחכים להוכחה כבר 10000 שנה. ראינו נסיונות הוכחה על בסיס לוגיקה מאז אגוסטינוס ואקווינוס ועד היום. מישהו הצליח? מצאו פתרון מושלם: אלהים לא מציית ללוגיקה האנושית. ברור שלא, אחרת לא היה צריך אותו.
– ׳אלהים׳. המרכאות לא ממש עוזרות.
– תורת היחסות. נתקבלה בהתחלה כשטויות מוחלטות.
– היקום מתפשט. נראה מופרך. אפילו הדמיון של איינשטיין הכשיל אותו.

נונסנס?
– הדמיון יותר חשוב מהידע (איינשטיין).
״אלוהים לא מחשק בקוביות״. מיהו אלהים של איינשטיין? אלהים של שפינוזה, סדר קוסמי. לא אלהי ישראל. אגב, מה ענה לו בוהר? ״אל תגיד לאלהים מה לעשות.״ גם בפיזיקה, אי אפשר בלי הומור.

מי שמכנה משהו ׳נונסנס׳ צריך להחזיק בידע המוחלט. אחרת כדאי להיות זהיר יותר. אתה מחזיק בידע המוחלט? אתה מטיל ספק בידע שלך או למשל בקיום האל ?

*הציטוט המלא
״הדמיון חשוב יותר מהידע. כי הידע מוגבל למה שאנחנו יודעים ומבינים עכשיו, בעוד שהדמיון חובק את כל העולם, ומעודד להתקדם, להתפתח ולגלות.״

ההודעה הזאת כולה נונסנס אחד גדול. אני סיימתי כאן.