מהי "קדושה" ?
שלום הרב מיכי,
בספרות התורנית ישנן התייחסויות רבות למושג "קדושה". מקום קדוש, כמו ארץ ישראל, ירושלים ובית המקדש; זמן קדוש, כמו שבתות וחגים וכו'.
מה הכוונה שהאובייקט "קדוש" ? האמירה היא אונטולוגית ומכוונת לגבי מהותו של הדבר, או שמדובר רק על יחס של הסובייקט כלפי הדבר (כלומר: ציווי כיצד להתייחס אל דבר מסויים, אבל לאו דווקא בגלל שיש בו עצמו משהו מיוחד) ?
תודה
ובהצלחה בכל מפעלך המבורך
קשה לתת כאן תשובה ברורה. בפשטות קדושה היא דין בחפצא, וזה אומר שיש משהו בדבר עצמו. היחס שלנו כלפיו נובע מקדושתו אבל הוא לא מהות הקדושה. אם כי רבים טענו שהאפשרות השנייה היא הנכונה. זה קשור למאמריו של יוחנן סילמן על נומינליזם וריאליזם של ההלכה, ובפרט יש מאמר של הנשקה על שיטת הרמב"ם בשאלת הטומאה והקדושה. זכור לי שלטענתו אלו דינים בגברא ולא בחפצא, אבל אני חושב שהוא טועה (אני זוכר שגם לא השתכנעתי מראיותיו).
לייבוביץ תמיד היה טוען שזהו דין בגברא, וראייתו ממשנת כלים פרק א, למשל על קדושת ארץ ישראל: "ומהי קדושתה? שמביאים ממנה עומר ושתי הלחם". אמנם יש לדחות בקל, שכן המשנה שם רק מביאה השלכות הלכתיות (לגבי כל עשר הקדושות) אבל לא בהכרח מגדירה כך את הקדושה כשלעצמה.
ניתן לדעתך להבין במה מדובר, מלבד החיובים ההלכתיים כלפי הדבר שהוא "קדוש" ?
כשאני רואה את ארץ ישראל או את בית המקדש אני לא רואה שום דבר מיוחד, לא בעיני הבשר ולא בעיני הרוח.
לא
אוקיי.
תודה רבה על המענה
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer