מוחזק

א. קודם כל הדברים מאירים ומחכימים, אבל עצם האמירה שבגלל שלב"ד אין סיבה לפסוק לכן יקבע דין הממון במצב הנוכחי, בעניי הוא מאוד מוזר מדוע שדין הב"ד ישפיע על הבעלות הממונית, מעבר לזה אח"כ כתבת שבמקום שהמוחזק יודע שצדק בהחזקתו יוכל להשתמש בחפץ, ושאלתי היא מדוע לא להסביר כך את דין המע"ה היינו שעצם הידיעה שלי בדבר הצדק שלי (או אפ' ידיעה בדבר צד הספק שלטובתי) מקנה לי זכות להחזיק, ולממש את הזכות, ובזה דומה המוציא למאן דכאיב ליה בהא שמוטל עליו ללכת לרופא ולטפל בעצמו ואין דרישה על הבריא לעזור לו, היינו שמצב המחזיק והמוציא דומה למצב החולה והבריא
ב. לא הסברת שם את חזקה מה שתח"י אדם שלו הוא, שהיא ודאי הנחה במציאות שהאי שם לא יעזור כלל תקיפה אפ' לרמב"ם והוא מבואר בכמה מקומות, ולכן חייב שהיכא דליכא דררא דממונא יש איזושהיא הנחה שהמחזיק צודק (אין לי מושג למה להניח כך בזה אני אתך) ולכן לא מועילה תקיפה
תודה ויש"כ

דין הבי"ד לא משפיע על הבעלות אלא על צעדיו של בי"ד. אם אין לו סיבה להתערב הוא אינו מתערב.
לא הבנתי את השאלה השנייה. גם אם יש לו זכות להשתמש, בי"ד לא חייב להתחשב בזה. גם אין הכרח שהמוחזק אכן דובר אמת ויודע מה שהוא אומר. יש אפשרות שהוא משקר.
הסברתי מדוע החזקה הזאת אינה הנחה עובדתית נכונה. אז מה השאלה? יש עניין לקבוע חזקה כזאת הלכתית ולכן יש לה מעמד של חזקה.

א. אם הוא לא משפיע על הבעלות מה יועילו קידושי אשה בממון זה, א"כ רוקנו את דין המע"ה מתוכן, והוא בסך הכל הוראה טכנית לב"ד
ב. אני הייתי אומר שעצם זה שב"ד יודעים שהוא יודע שזה שלו זה עצמו יגרום להם לפסוק שיש זכות גמורה למחזיק להחזיק מכח ידיעתו (לענ"ד אין זכות לב"ד להניח שאחד משקר וההנחה הפשוטה היא שאחד טועה)
ג. "יש עניין לקבוע חזקה כזאת הלכתית" כלומר נניח הנחות במציאות כדי שיהיה לנו כיף האמנם?

א. לא הבנתי את השאלה. אם אותו אדם חושב שהממון שלו הוא לוקח אותו ומקדש בו אישה והיא אכן מקודשת. אבל לא כי בי"ד נתן לו לעשות זאת אלא מפני שהממון באמת שלו.
ג. זה לא בשביל כיף אלא כי יש טעמים משפטיים להניח זאת.