מחיית עמלק
שלום הרב, שמעתי אחד מהשיעורים שלך הסבר לכך שטומאה נדחית בציבור כי בציבור לא שייך טומאה (אפילו שכל הפרטים בו מתים או מתחלפים הציבור ממשיך להתקיים), האם אפשר על פי זה גם להסביר את העניין של מִלְחָמָה לַהשם בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר, שאין פה איזה משהו מיסטי בהכרח אלא פשוט השם דן את המלחמה לחול על הציבור שנקרא עמלק? אתה כותב על זה איפשהו?
תודה רבה וצום קל
לא הבנתי מה הקושי בפסוק שאתה בא ליישב באופן כזה? ומה עניין המיסטיקה כאן? עם או בלי התזה בדבר המשכיות הציבור, הפסוק מובן באותה צורה.
הייתי צריך להסביר יותר טוב, אנשים נוטים להסביר שהמלחמה בעמלק שייכת גם בנשים ילדים ותינוקות וגם בדורות מאוחרים יותר היא בגלל משהו רוחני מהותי שטבוע במי שנולד לעם הזה שנקרא עמלק, אני מציע אחרת, בהתאם לדברים שאמרת, שהמלחמה היא בציבור או בעם שנקרא עמלק ולא באנשים עצמם.
לא הבנתי. אם אתה רוצה להסביר את ההיגיון אז תן טעם ולא הגדרה פורמלית.
ובכלל אין שום תורך להיכנס למיסטיקה. עמלק זו תרבות אלימה ודפוקה, שמגדלת גם ילדים לתוך זה. זה הכל, בלי מיסטיקות ובלי סגולות.
עניין תרבותי יכול להשתנות, אבל לא דורשים טעמא דקרא, אז אם עמלק היה משתנה מול עיננו ולאחר מאה דורות היה כולו נופת צופים עדיין הייתה מצווה למחות את זכרו מתחת השמיים. אז איך אפשר לטעון שזה עניין תרבותי?
ההנחה שלך לא נכונה, הרמב״ם מבואר שאם עמלק מקבל על עצמו שבע מצוות בני נח אין חובת המחייה חלה עליו, מה שאומר שהגדרת
עמלק אכן תלויה בתרבות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer