מספר שאלות
- הרב מביא לא פעם שלא לומדים ממקור אחד שני דינים, לדוגמה שמהמילה שמע לא לומדים את גם שמשמיע לאזנו וגם שאומר בכל לשון לולא הסברא שהאחד נלמד מהשני (כלומר מזה שהכתוב מחדש שניתן להיאמר בכל לשון חייב להבין שיש להשמיע לאוזנו).
- בקידושין מג. מובא המחלוקת בעניין שליח נעשה עד ״רב אמר שליח נעשה עד אלומי קא מאלימנא למילתיה דבי רבי שילא אמרי אין שליח נעשה עד כיון דאמר מר דשלוחו של אדם כמותו הוה ליה כגופיה״ לכאורה הבעיה שרב שילא מעלה היא שבעל דבר פסול לעדות, וממה שאני מבין זה בגלל שקרובים פסולים לעדות ובעל דבר קרוב אצל עצמו. אני לא מבין מה רב עונה לו על זה? פסול קרובים לעדות הוא הרי גזירת הכתוב. גם לא מובן לי בדיוק למה רב מתכוון, האם הוא אומר שעדותו של השליח חזקה – שכן הוא מי שעושה את הפעולה אז ברור שהוא יכול להעיד עליה הכי טוב?
- במאמר שכתבת מה בין פסח לגיד הנשה אתה כותב כך: למסקנה, מחלוקת ב"ש וב"ה היא לגבי השיעור של חובת הביעור בחמץ, ולגבי אכילה אין מחלוקת ולכל הדעות שיעור שאור וחמץ בכזית.
ושוב יש לשים לב שדעת ב"ש לא נדחתה בגלל שלא סביר להתעלם מאי ראויות לאכילה של השאור. נקודה זו לא הפריעה לגמרא. מה שדחה את ההעמדה הזו של המחלוקת הוא אך ורק דרשת ר"ז. טיעון זה מחדד את העובדה שההו"א של הגמרא נותרת טעונה הסבר, גם למסקנה: מדוע הגמרא אינה מוטרת מאי הרלוונטיות של היתר האכילה לגבי איסור אכילת חמץ?
אני לא מבין למה לא לאמר שדרשת רבי זירא גופא אומרת את זה, שבאמת לא שייך ללמוד ששאור אסור באכילה, ולכן בית שמאי לומדים זאת רק לגבי ביעור, וההבדל ביניהם לבית הלל הוא שהם לא מקישים מאכילה לביעור ולכן הם יכולים להישאר בדעה שאין מה לכתוב לחדש את האיסור לגבי שאור אלא משום שרצה ללמד שהשיעור בו שונה. אני אחדד, ניתן לאמר שדרשת רבי זירא מלמדת שאיסור שאור באכילה בכלל לא שייך לולא הכתוב היה מלמד אותנו את זה. ובית שמאי מסכימים לזה. וגם כל מה שהגמרא אומרת לפני זה לא סותר את זה כי מה שיש פירכא על שאור כשם שיש פירכא על חמץ שייך רק למי שמקיש בין אכילה לביעור, וזה רק בית הלל, ובאמת בית שמאי שמתייחסים לחובת הביעור בנפרד לא שייכת הפירכא הזאת. אשמח לביאור.
1. לא ראיתי כאן שאלה.
2. פשוט. הוא לא מקבל ששלוחו של אדם ממש כמותו. רק מעשיו כמו מעשי המשלח. וכידוע השליח לא יכול להניח תפילין או לשבת בסוכה עבורי. וראה ב"מ צו לגבי חליצה ושאלה בבעלים שנחלקו האם שלוחו של אדם כמותו. באו"ש מפורסם שביאר את המחלוקת כאן בדרך דומה (ידא אריכתא או ייפוי כוח).
3. לא הבנתי
וואו סליחה, בנוגע לשאלה הראשונה, אז מה המקור לזה? או מאיפה לומדים את זה/איפה אני יכול לקרוא על זה יותר. ולגבי השאלה השניה, ראיתי באמת שהאור שמח מחלק ככה אבל אתה יכול להסביר לי איך את קורא את זה במילים "אלומי קא מאלימנא למילתיה"? כלומר איך אתה מפרש את המשפט הזה (כולם אצלנו קוראים אותו כאילו זה בא לאמר שהעדות שלו חזקה).
שאלה שלוש לא חייב אם אתה לא מעוניין להתעמק, התכוונתי שם שאתה מסביר שמהגמרא יוצא שאפילו אחרי דרשת רבי זירא הסברא מאחורי הלמידה של שאור מחמץ בקל וחומר אצל בית שמאי עומדת בעינה וזה למרות ששאור לא ראוי למאכל, אני הצעתי להבין שדרשת רבי זירא מנתקת אצל בית שמאי את האיסור על שאור באכילה מאיסור בל ימצא ולכן לא קשה. אמנם בית הלל קושרים בין השניים. לקחתי את זה מהשיעור שלך על מה לגיד הנשה ופסח.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer