מצב צבירה של מצות

הבנתי. בעצם בדוגמת בגדי הים הצד הפשטני עובר על מסורת אבותינו לשיטת המדרשי. בדוגמא הזו הוא לא עובר על המסורת אלא מקסימום סתם מקשה על עצמו. (אולי אפשר להגיד שיש ערך לאכול את המצות הכי קלות שניתן כדי שיהיה אפשר לאכול את כל הכזיתות בלי בעיה אבל זה כבר עניין הלכתי ופחות מסורת) (אגב כזיתות אני חושב שהגזימו לחלוטין עם כל עניין שיעורי כזית זה כבר סוג של בדיחה שאנשים דנים לך אם זית זה חצי ביצה או שליש ביצה ואז הולכים לסופר וקונים זיתים קטנים. כאילו אין קשר בין הזיתים במציאות לזיתים בהלכה. ועוד דנים לך אם במשקל המטבע של הרמבם שמדד את הכזית… כל הכבוד לרמבם שבדק אבל יש לכל אחד היום משקל אני באמת לא מבין למה כל הדיון באפלה הזה. אולי הרב יכתוב את דעתו למרות שזה לא קשור לנושא המקורי? אני יכול לפתוח שרשור חדש אם עדיף)
בעניין הטעם של המצות – אני לא חושב שאף אחד באמת נהנה לאכול מצות. אני חושב שזה יותר העניין של כמה קל לאכול את זה והמרקם בפה מאשר הטעם. אחרי הכל צריך לדחוף 2 כאלה במוציא מצה

למה בדיחה? מכמה מקומות נראה שאפו מצות עבות, וזה בוודאי חייב להיות רך (אחרת זה ממש קרש). גם מהגמרא בברכות ל״ח ע״א משמע שיש בלילות שקשה ש״עוברות״ גם בתור לחם וגם בתור מצה, ובפסחים ז׳ ע״א רואים בפירוש שלא תמיד אפשר להבחין בין לחם ומצה. ולומר שהלחם שלהם היה כמו מצות קשות זה דוחק.

לגבי טעם, זה משתנה בין מותג למותג כי שיטות האפייה אחרות. אם ניסית את ״מצות אבותינו״ ועדיין זה זוועה, אז נסתתמו טענותיי