משמעות התפילה

הנחת-היסוד: כל המציאות נמצאת בבעלות מוחלטת של הקדוש ברוך הוא. החוקר האנושי איננו “מסתכל מהצד” על מערכת סגורה, אלא פועל בתוך המערכת של בעל-הבית. כאשר מנסים לבדוק אמפירית “האם תפילה מועילה”, נוצרת מהר מאוד סתירה פנימית:

1. בעיה מתודולוגית-תאולוגית
בדיקה סטטיסטית דורשת מדגם מייצג, כלומר רשימה מלאה של כל המתפללים, כל בקשה, כל הקשר, כל זכות וחובה של כל אדם, וכל שלב במסלול הקוסמי. מאחר והמידע הזה נשמר בידי בעל-העולם בלבד, כל “מדגם” אנושי תמיד חלקי ושרירותי. אם הקדוש ברוך הוא בוחר להצפין את עקבותיו, הוא פשוט ידאג שהמדגם שייאסף יכלול דווקא מקרים שבהם התפילה לא תתבטא בפועל או תתבטא בדרכים שאינן ניתנות לזיהוי. החוקרים יכריזו “אין אפקט”, אף-על-פי שבחשבון שמיים התפילה פעלה במלוא העוז.

2. הסתר פנים
כבר בנבואת “הסתר אסתיר פניי” נמסר מפורש: קיימת תקופה שבה הבורא בוחר להסתיר את הופעתו הגלויה. הסתר פנים איננו מקרה, אלא מדיניות. כל ניסיון להאיר את ההסתר באמצעים מדעיים עוקף בעצם את המדיניות האלוהית. אם המדידה תצליח – ההסתר בוטל; ואם ההסתר תקף – המדידה תיכשל. שתי האפשרויות חותכות את ערך המחקר מלכתחילה.

3. איסור “לא תנסו”
התורה אוסרת “לא תנסו את ה’ אלהיכם”. חז”ל מרחיבים: אסור להעמיד את הבורא במבחן, אפילו מתוך כוונה טהורה. מי שמבקש “להוכיח” את האל באמצעים אמפיריים חוצה קו הלכתי. העובר על האיסור עלול להיענש בכך שהבדיקה שלו תצא מעוותת, ואחר-כך יצטרך לתת דין וחשבון גם בעולם הבא.

4. תפילה ככלי אופרטיבי שאיננו הסתברותי
תפילה איננה “חיזוק אחוזים” במובן מתמטי, אלא פתיחת ערוץ. אם לאדם חסרות זכויות, או אם הבקשה מתנגשת בטובת-העל, הערוץ יישאר סגור. כאשר החסם היחיד הוא היעדר תפילה, הפנייה משחררת את השפע. זה מתרחש מאחורי קלעים רוחניים שאין לאדם גישה אליהם. אף סטטיסטיקה לא תתעד ערוצים כאלה, משום שהפעלתם מותנית בהחלטה פרטיקולרית של בעל-העולם בכל רגע נתון.

5. היגיון “כרטיס הלוטו החינמי”
תפילה חינמית ושייכת למצוות היום-יום. ויתור עליה דומה לאדם שמסרב למלא כרטיס לוטו ללא עלות, אף-על-פי שאיננו יודע אם מספריו עתידים לעלות. ממילא, גם אם שיעור הזכייה מוחלט מאחורי הפרגוד, רק מי שביקש יכול לקבל.

6. השלכת השיח למישור הנכון
דרישה להוכחות אמפיריות מכניסה אמונה למגרש זר שאיננו מוסמך לטפל בה. מי שמבקש עדות חותכת מחטיא את מהות ההסתר, עובר על “לא תנסו”, ומתעלם מן הקו המפריד בין ידע מדעי לבין נאמנות מסורתית. השאלה האם להתפלל איננה שאלה סטטיסטית אלא שאלה של ציות למצווה ושל רצון לפתוח אפשרות רוחנית.

לכן, הטיעון “תפילה אינה מועילה כי אין עדות אמפירית” מחמיץ את כל-כולו של המבנה התיאולוגי. מי שמאמין בבעלות הבורא, במדיניות הסתר פנים ובאיסור הניסוי, מבין שמחקר כזה נידון לכישלון מובנה. ממילא, הדרך ההגיונית היא להמשיך להתפלל, שכן אין עלות, יש מצווה, ויש פוטנציאל שפע בלתי-מדיד.

הרחבתי על כל זה לא פעם. אתה רק טוען שזוהי תזה שלא ניתנת להפרכה. בסדר גמור. זה גם מה שאני טוען. שנינו גם מסכימים שלא נראה בעולם שזה קורה. אלא שאתה בכל זאת בוחר לקבל אותה למרות שאין שום אינדיקציה לכך, ובעצם נראה ההיפך, ואני בוחר שלא. לכן אין טעם בכל האריכות הזאת.