נשמה חומרית
היי מיכי. ממה שהבנתי מדברך, אתה בוחר באופציה הדואליסטית בכדי להסביר את המציאות המנטאלית, כי אחרת לא יתכן עצם מודע. לגבי הגוף עצמו אתה רדוקציוניסט שמאמין שאין אלא חלקיקי יסוד והקשרים ביניהם.
לדעתי יש פה הנחה אפריורית כי אם ישנה נשמה היא חייבת להיות רוחנית. השאלה היא מניין אותה הנחה. אם ברור לנו כי ישנו עצם מודע, מדוע לא נאמר כי העצם הזה הוא פיזי וכי המוח ומערכת העצבים הם העצם הזה? מדוע ההנחה כי הנפש היא ישות רוחנית עדיפה על פני ההנחה כי הקונפיגורציה של מערכת העצבים היא עצמה יש אונטולוגי? אם נניח כך, האמרגנטיות היא לא סתם הגחה מתוך החומר, אלא תוצאה של ישות פיזית קיימת.
אני לא מדבר רק על המודעות אלא על כל הממד המנטלי. את שאלתך לא הבנתי. מה ההבדל בין זה לבין אמרגנטיות?
א. אוקי. גם כוונתי הייתה על כל הממד המנטלי
ב. אתה הצגת אמרגנטיות כתופעה מוזרה שפתאום מתוך החומר מגיחים תופעות מנטליות שלא קשורות לחלקיקי היסוד של החומר, אך אם נסתכל על המבנה עצמו כיש קיים (אונטולוגי ולא אפסטימולוגי), הגיוני מאוד שמבנה כזה אכן יוצר תופעות שלא קיימות באבני הבנין. שהרי לא ניתן לעשות רדוקציה מהמבנה לחלקיקי היסוד.
יתירה מזו, הרי לפי כל תיאוריה אנו מוכרחים להניח מבנה שיוצר עצם מודע( או מנטלי), איזו עדיפות יש בהנחה שהמיבנה הזה הוא רוחני ולא פיזי?
מקווה שהייתי קצת יותר מובן. ותודה רבה על המענה.
לא היית יותר מובן. אני רואה כאן תמונה רגילה של אמרגנטיות.
אנחנו מסכימים שהבעיה באמרגטיות היא היכולת לעשות רדוקציה מהמבנה לחלקיקי היסוד?
אם כן, זה עצמו צריך הסבר או הוכחה, אחרת זה פשוט הנחת המבוקש.
סינית. אנחנו כנראה לא מדברים אותה שפה.
חבל. אנסה פעם אחרונה.
מה לדעתך הבעיה בהסבר האמרגנטי?
ראה טור 593.
נשמע שהוא מתכוון לפאנ-פסיכיזם ואומר:
תודעה לא יכולה להגיח מחלקיקים חסרי תודעה, אבל אין צורך להניח שעל כן תודעה היא דבר רוחני, אפשר להניח שהתודעה תמיד הייתה שם, גם באבני היסוד.
כמדומני שגם על זה הרב כתב טור, לא כן?
על זה בדיוק הייתה הטענה שלי. התודעה לא מגיחה מתוך החלקיקים. היא נובעת מהמבנה. הרעיון הוא שהמבנה עצמו הוא יש ממשי, בדיוק כמו שהנשמה הרוחנית יכולה ליצור תודעה
זה לא נשמע כמו דברים שאמרת לפני כן, עכשיו אתה מתאר תאוריית אמרגנטיות קלאסית, עם הרעיון של ג'ון סירל, שמשווה הגחה של תודעה מחלקיקים לא מודעים – להגחה של נוזליות ממולקולות לא נוזליות (במילותיך: המבנה הוא יש ממשי.
ניסית אולי לצרף איכשהו פנפסיכיזם עם אמרנטיות קלאסית – למרות שהן לכאורה מבטלות את הצורך אחת של השניה – או שמא זה סתם בלבול.
המבנה הוא יש מנטלי, לא אונטולוגי. מבנה הוא עדיין מקבץ חלקיקים, ואם יש בו תכונה חדשה, היא חייבת לנבוע מהתכונות של החלקים.
לא דיברתי על פנפסיכיזם. אני אכן מדבר על אמרגנטיות, אך מתייחס לטענה שאמרגנטיות לא סבירה היות ואין דרך לעבור מתופעות שקיימות בחלקיקים לתופעות חדשות.
הדיון הוא בדיוק על זה: האם המבנה הוא יש אונטולוגי או אפיסטמולוגי. אמרתי שכמו שהנשמה הרוחנית היא ישות שיכולה ליצור מציאות מנטאלית, אין סיבה שעצם חומרי לא יוכל ליצור זאת. איזו עדיפות קיימת בישות רוחנית על פני ישות פיזית? בשניהם אתה מתייחס למבנה שמייצר תודעה.
ניתן לתאר את זה בצורה הפוכה. נניח כי אתה מודע לכך שיש נשמה. מה היו הדרישות שלך מהמבנה שלה? נראה לי כי היינו מצפים שיהיה עצם אחדותי, שמגיב לשינויים, מגיב לשינויים של עצמו… ועוד. כל הדרישות הללו מתקיימות במבנה חומרי. בשום שלב לא הייתי דורש מראש שהוא יהיה עצם רוחני
ועוד נקודה. גם מבחינה אינטואיטיבית נראה לי שהמבנה הוא יש ממשי. תחשוב על מבנים מורכבים כמו חיים( לא מדבר על מציאות מנטאלית אלא חיים ביולוגיים). אם לא היה אדם שקולט את המורכבות הזו, לא היה פה יותר מאשר אוסף מולקולות? אני חושב שגם אינטואיטיבית וגם מושגית, הקונפיגורציה עצמה היא ישות קיימת אובייקטיבית.
וזה אכן אומר שלא מדובר באיזה שהוא סדר אקראי שיצר פתאום מציאות מנטאלית, אלא המבנה עצמו קיים לא פחות מחלקיקי היסוד ( אולי קיום מתוכנן על פי עקרון הטעם המספיק)
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer