סיוע הומניטרי
שלום,
חלק א של השאלה:
האם מבחינה הלכתית, כאשר בנינו הלוחמים נהרגים בידי האוייב דבר יום ביומו, וכשיודעים בוודאות שסיוע הומניטרי מגיע גם לידי האוייב ממש, מותר להמשיך בזה?
חלק ב של השאלה:
האם כאשר יש סיכוי סביר שהסיוע ההומניטרי יפול בידי האוייב, (לדוגמא, בידי חמסניקים מוצהרים, או בידי מי שמתחזים ללא מעורבים, או בידי מי שיספסרו בסיוע עד שיגיע לידי האויב וכו..) ובנינו הלוחמים ממשיכים להיהרג בידי האוויב דבר יום ביומו, מותר להמשיך בזה?
אנא, תשובה הלכתית !
שום קשר להלכה. זה לא מעשי להימנע מסיוע.
1. לא מעשי זו תשובה פוליטית.
2. הרי ניתן לענות גם באופן תיאורטי. האם מותר לספק מזון ותרופות לאוייב?
אם הדבר מסכן אותנו כמובן שאין מחויבות ןאולי אפילו אסור. מבחינת המקורות, אני חושב שבכלל לא מדברים על אספקה לאויב. הנורמות אז היו אחרות.. מה מטרת הדיון המיותר הזה?
לפשפש במעשינו שאולי התרגלנו אליהם ללא סיבה מוצדקת, ולבדוק אם אכן אנו נוהגים על פי ההלכה, המצווה על ״הבא להורגך השכם להורגו״, בכל דרך.
להעלות מודעות כנגד אטימות ואוזלת יד, בתקווה לעצור את רצח בנינו במו ידינו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer