סמכות פורמאלית ולא מהותית של חז"ל

ואני שואל למה זה מקרה קיצוני שכמעט אף פעם לא קורה שאתה חולק נורמטיבית הלכתית על הגמרא? איזה יתרון יש לאמוראים עליך? (יותר קרובים למתן תורה עם אינטואיציה קולעת יותר נשמע לי תירוץ מאד דחוק). אם כבר הידע שלנו היום הרבה יותר מקיף (הידע הנורמטיבי ההלכתי), הנורמות המוסריות הרבה יותר נכונות אובייקטיבית (עליית הדורות).
האין בעובדה שאתה עושה את זה לעיתים כל-כך נדירות רמז לכך שאתה חושש מההשלכות המעשיות ללא הצדקה פילוסופית?

על המישור הפסיכולוגי קשה לי לענות. אין אדם רואה נגעי עצמו. מהותית איני חושב שזה שיקול לא ענייני. זה לא קורה מפני שהפרשנות להלכה לא קשורה לרמה המוסרית שלנו. להיפך, בתחום המוסרי אני אכן מוצא לא מעט מחלוקות שלי עם חכמי התלמוד, ואיני חושב שהוראותיהם המוסריות מחייבות.

אתה מודה שלפחות אין להם יתרון עליך במישור ההלכתי להבין מה אלוהים רוצה מאיתנו. אז שוב אשאל איך זה שאתה חולק עליהם כל-כך מעט? שואל במישור הפילוסופי

לא, אני לא מודה. ממש לא. אני כן חושב שבמהלך הדורות יש התרחקות מההבנה של הדברים במקורם. כמו לגבי דרכי הדרש למשל. אני בהחלט רואה אותם כמקור שמעביר אליי את המסורת ויש להם יתרון מובנה עליי. זה כמובן לא אומר שאני מקבל אותם תמיד כצודקים ושזה מוחלט. אבל בהחלט יש להם יתרון ואני צריך להיות מאד משוכנע בשביל להחזיר בעמדה שאני צודק והם טעו. וכשזה לא בתחום המוסר זה עניין נדיר.

אז ממקד את השאלה שלי לגבי היתרון שלהם. באיזה מובן יש להם יתרון עליך רק מעצם היותם קדומים יותר? אני מכיר את האנלוגיות ללמידת שפה באולפן כמבוגר או באופן טבעי כילד, אך זו אנלוגיה לא תקפה למקרה שלנו. חזלנו חיו כ1500 שנה אחרי מתן תורה. מה זה משנה 1500 או 3300? אנחנו יודעים הרבה יותר מקורות מהם. התפלפלנו והתחדדנו בהרבה יותר מקרים מהם. ואני לא מדבר רק על יתרון אנליטי שלנו. למה אתה חולק בקלות על גאונים וראשונים ומדלג עליהם כשאתה פוסק הלכה (דיון מושגי) אבל הס מלדלג ולחלוק על הגמרא? וכי יש הבדל בסמכות המהותית בין המאה ה4 למאה ה8 וה10?
אתה באמת מאמין לעצמך כשאתה אומר שכשהם קראו או למדו את הטקסטים שאנחנו קוראים הם הבינו באופן אינטואיטיבי עמוק יותר מאיתנו מה אלוהים רוצה???

אני ממש לא חולק בקלות על ראשונים וגאונים. כל תקופה בשרשרת יש לה יתרון על אלו שאחריה. אלא שלתלמוד יש סמכות פורמלית מעבר ליתרון התוכני-מהותי. במישור התוכני-מהותי באמת אין קו חד וזו התדרדרות מתמשכת והדרגתית.

אתה חוזר אחורה בזמן ללמוד חברותא עם רב פפא מסכת בבא קמא. ברור שבפילפול ואנליזה אתה לא רואה אותו ממטר. אבל אתה באמת חושב שכשהוא יחשוב על סברות (שהוא כמובן לא כל-כך יהיה מוצלח בלזקק ולהסביר אותן) הוא יראה משהו ברור יותר במציאות ממך? איך קרה הקסם הזה? זה גנטיקה שונה? אולי צורת חינוך שהיתה להם? אני באמת לא מצליח להבין אותך. ברור שמשה רבנו ותלמידיו היה להם הבנה אינטואיטיבית יותר טובה משלנו. אבל 1500 שנה לאחר מכן בזמן שאנחנו יודעים אילו מקורות טקסטואלים הם שיננו ולמדו, למה שיהיה יתרון?

זו נראית לי סתם התעקשות. אז למשה רבנו יש יתרון עליי ולר"פ לא? למה לא? היכן בדיוק עובר הקו? אמרתי שזה הדרגתי. אתה רוצה לטעון שיש קו חד שעובר אצל משה רבנו? אצל יהושע בן נון? רבי עקיבא? איפה?
לא קשור לגנטיקה ולא לצורת חינוך. זה טלפון שבור שהולך ומשתבש עם הדורות. פשוט מאד.