עקביות סובייקטיבית
שלום רב. אני חושב שזה לא נכון לשפוט אדם ולתבוע אותו על פי נקודות המוצא שלי אע"פ שאני מוניסט וחושב שאני צודק בנקודות המוצא שלי ולאחר טועה. לדוגמא, אני חושב שהביקורת על אנשי קפלן בנוגע לרפורמה לא היה מספיק ממוקדת ונכונה, כי הרי כולי עלמא מסכימים שבהינתן המדינה היא דיקטטורית או הולכת לכיוון כזה זה לגיטימי לסרב ולכן המתקפה צריכה להתמקד בנקודת המוצא שאומרת שהמדינה היא אכן הולכת לכיוון כזה.
א. האם זו דרך נכונה?
ב. יש לי אינטואיציה שזה מוזר קצת. לפי זה, אדם שרוצח בני אדם כי הוא חושב שזה נכון, אזי הביקורת הישרה היחידה שלי כלפיו צריכה להיות שזה לא נכון לרצוח בני אדם ולא על עצם הרצח שלו, שהרי הרצח שלו הוא תוצאה ישירה של אמונותיו.
ברור ששופטים אדם רק לשיטתו. אבל יש מקום לשפוט אותו על האופן שבו גיבש את שיטתו (אם לא בדק ושקל מספיק ברצינות). ראה טור 301.
ועוד הערה. השיפוט יכול גם להיות מורכב. למשל, אני מלא הערכה לדעא"ש וחמאס על מסירות הנפש והמוכנות לשלם מחירים על אמונותיהם וערכיהם, וביחד עם זה מבקר אותם על אמונותיהם וערכיהם (במגבלות שתוארו למעלה).
יש לך טעות ענקית וגדולה ופתאלית מיכי תמהני עליך מה ראית לשטות זו, זוכני שלפני 20 שנה שמעתי מפה קודשו של מורי ורבי הרב שפילר זצוק"ל מאור ישראל שזו טעות (גם של רבנים כלשונו) לדבר במונחים כאלו כביכול של מסירות נפש של המפגעים המתאבדים הנאלחים הללו, אלא זה שיא השפלות שקיימת בבריאה, אני לא זוכר את ההגדרה המדוייקת שהוא כן נתן לזה אבל גדלתי מאז ולא קשה להבין ש"פרא תת אדם" שפל בזוי ונאלח שמוכן להקריב את חייו בשביל תאווה הכי בזוייה ושפלה וירודה בגלובוס הלא היא האמונה הטפילה והאינפטילית שלהם לקבל 70 בתולות (עד כמה שזה הפך למושג נלאג אצלנו לא להאמין שזה ואין בלתו עומד בבסיס הציפייה לשכר שלהם על על הרצח שלא לשמה, שלא שייך בו הכלל מתוך שלא שמה וכו' שהרי הוא הורג ונהרג) המוכן בשביל זה לרצוח ולשפוך את דמו ודם הנרצח הלזה יקרא מסירות נפש? זה סירוס של המושג ברמה הכי בסיסית כמעט שלה, (זה בערך כמו לדון על המושג הרחובי "אכלת אותה" האם טעון שיעור עיכול בשביל ברכה אחרונה)
רק אבקש מיכי לפני שתקליד את תשובתך ברגע כמימריה תחשוב טוב לפני שתקליד לי תשובה, ואל תענה כחותה על הגחלים, אני יעזור לך לגבש מחשבה אם תרצה, והיא שלפני כל תשובה שתכתוב תבחון את עצמך במבחן הפילוסופי הבא, מה תאמר על אבא שמוכן להפקיר את היקר לו מכל והיא למסור את ביתו היפה לזנות בשביל אתנן לרצות ולפתות אישה לשכב איתו, האם גם שם תאמר שאתה מלא הערכה על המחירים שהאבא הזה מוכן לשלם על ערכיו (אוי לאותה בושה שאלו ערכיו) רק אתה מלא ביקורת עליו, או פשוט תקום ותקרא בקול ניחר המלך ערום ואבא נבזה ושפל שבשפלים פדופיל וכל מילון הקללות שקיים בלקסיקון
אני ממש נרעד מהתרגשות למקרא הפאתוס שבדבריך. אבל לצערי פאתוס כזה לא ממש עובד עליי. אם אינך מוכן לחשוב מעבר לקרקורי הבטן שלך אין טעם בדיון.
לא בושה מיכי להודות ולומר טעיתי, פעם קיימת את זה פומבית? לא זכור לי אפילו חצי מקרה כזה, איך נאמין לך בשאר הפוסטים שאתה אומר אמת ופיך וליבך שווים, אם בשעה שאין לך תשובה עניינית, אתה פוטר את זה בהתקפה לא ראויה "פירפורי בטן" תכבד את עצמך ואת הבמה שלך הזו
ל'רץ כצבי + גיבור כארי' מובא כאן ציטוט של הרב מטור 303 (בעניין ידיעה ובחירה. טקסט בולט באדום) –
"אחרי העלאת הטור, שלח פיל טוקבק ששכנע אותי שטעיתי. לכן הוספתי את הקטע הזה לטור ועדכנתי אותו"
לזלמי עיין שם בטור אחרי הצבע האדום את התוספת בצבע כחול שחוזר בו מן האדום
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer