ערעורי תושבה – כיצד לבחון עוון גזל בממד הזמן

הרב הגישה שאתה מציג לא אנושית. לבדוק את כל הספקות מהעבר כמעט בלתי אפשרית. אין לדבר סוף. כמות הזיכרות במוחי מוגבלת. אין לי יכולת לשמור את כל הפרטים. ומכאן שכמעט כל דבר נתון לספק.
שוב כיצד אדם ינהג? יתחיל לכלות את זמנו על כל דבר ועניין קטן שנתקל? נו באמת צבע של סיר? איפה כאן המידתיות?

עניתי לך את תשובתי. איני חושב שהיא לא אנושית. לא צריך להיכנס להיסטריה ולא ליצור ספיקות כשאין, וכשיש ספק החובה להוכיח היא על המוציא. אבל כשיש אפשרות לברר, יש לברר. זה הכל.

לגבי ג' הסיפור עדיין טרי, יצרתי קשר עם בעלת הדירה, להפתעתי היא ענתה לי מהר. אבל היא לחלוטין לא ייחסה לזה חשיבות.
לגבי א' יש כאן ספק כמו שגם אתה חושב, ספק שילם+ ספק חייב לשלם. אבל יש כאן גם בעיות אחרות.
1. ספק שישתפו איתי פעולה(העניין קצת מוזר בראייה של אדם נורמטיבי בהיסתמך על העובדה שעברו 3.5 שנים)
2. יהיה לי קשה עד מאוד לבדוק האם הוא חייב לשלם.
3. במידה והצליח להבין שעליי לשלם עלי לשלם רק את חלקי, אם התיר את הספק אגרום להם לחטאות בעוון גזל. כרגע אני חושב שספק עוון הגזל יושב רק על אחריותו של המזמין בלבד, שהרי שיקול דעתו היה השיקול המכריע.

ועוד עניין:
אני לא יודע לשפוט לגבי עניין ההיסטריה, איך ניתן לבחון שלא מדובר על חששות מוגזמים מדי?

מצוין.
כמה הנחיות כלליות לסיכום.
ראשית, חששות כאלה הן דבר מבורך כי זה מבטא יראת שמים ורגישות מוסרית. אשריך. אבל יש שכל ישר וצריך להפעיל אותו. אנסח כאן כמה כללים ראשוניים, והם גם הקריטריונים למה שכתבתי 'לא להיכנס להיסטריה'.
* אם להערכתך מדובר בעניין פעוט שאנשים לא מתרגשים ממנו (ולכן גם לא ישתפו פעולה) אז הכל בסדר ואתה יכול להתעלם כי הייתה מחילה. גם בשווה פרוטה יש גזל, אבל מחילה מועילה לגבי חובת ההשבה (כמו בפחות משווה פרוטה, שיש חזקה שמוחלים).
* אם יש ספק שלא ניתן לברר אותו אין מה להתעסק בו (נטל הראיה על המוציא).
* כמובן אם ודאי גזלת והספק הוא ממי, שם הדין הוא אחר ואתה צריך להשיב (לפעמים להניח ביניהם ולהסתלק ולפעמים להשיב לכל אחד ואחד. יש על כך סוגיות בהלכה).
* לעומת זאת, אם הבירור דורש הרבה מאמץ וכסף זה לא פוטר אותך. בהשבת אבידה כן, כי שם אתה לא חייב לאדם יותר ממה שהוא חייב לך. אבל בגזל או בנזק החובה להשיב היא עליך וההוצאות גם הן עליך.
* אין חטאת על גזל, אבל אכן גזל הוא עוון חמור ולא כדאי להיכשל ולא להכשיל בו. אבל כמובן שאתה משלם רק את חלקך, ולכל היותר מסב את תשומת ליבם של האחרים לחלקם.
* אם יש לך ספק לגבי חובתך במקרה מסוים, עשה שאלת רב לגביו.
בהצלחה וכל טוב,

רציתי להצטרף לשואל,
אם אדם יצר נזק, והוא מתלבט כמה היא חובת ההשבה כיצד מעריכים את שווי הנזק?
לקולא או לחומרא? או ממוצע? והאם צריך להוסיף דמי העבודה?

מקרה א':
נניח אדם שבר חלון, מן הסתם כדי לתקן צריך להחליף את כל החלון, אבל זה תלוי במחיר של הקבלן שיבצע זאת. מן הסתם התפלגות המחירים רחבה ביותר, כמה אדם חייב להשיב? האם הוא חייב להשיב גם את העבודה או רק את עלות החומרים?

מקרה ב': אדם שבר בלטה, מבחינת תשמיש היא בסדר גמור אבל נראית כשבורה, כאן הפגם הוא אסטתי אבל לא מהותי כמו חלון ששם יש חיסרון בלהשתמש בו.
גם כאן, שווי של בלטה שבורה הוא אפסי, ושווי של חדשה הוא "יקר". כיצד מעריכים את הדלתא?
האם צריך לכלול את מחיר העבודה? מן הסתם קבלן לא יקח מחיר זול בשביל החלפת בלטה בודדת…

בשאלה הכללית, אזי הלכתית יש להעריך את הנזק לקולא, שכן המוציא מחברו עליו הראיה. לגבי שווי העבודה, בפשטות זה רק גרמא ומן הדין אין חובה בדיני אדם לשלם זאת. אבל בשומת נזיקין שמים אגב ערוגה, כלומר כמה שווה בית עם ובלי בלטה שבורה, וזה כנראה אפסי לגמרי.
תוכל לראות כאן מאמר של תלמידי רוני אורנשטיין על שומת הפחת. הוא טוען שכיום יש לשנות את ההלכה הזאת:
https://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/202-2.htm
אבל להלכה בדיני נזיקין מה שקובע הוא החוק ולא ההלכה, ולכן יש לשאול משפטן.

אם כן, למעשה בזמנו התארחנו בסוג של אכסניה והיה סיפור ארוך כך שבסופו נהרסו כמה בלטות שמעין פרקט נניח בסה"כ כמטר רבוע,
לא יחסתי לזה הרבה חשיבות, אבל בעקבות התשובה שלך לאריאל נשמע שצריך לשלם.

איך הרב מציע לשום זאת למעשה?

אם מסתכלים על ההפרש באכסניה זה זניח לגמרי.
בבלטות אף אדם לא יקנה בלטה שבורה\סדוקה ככה שמחירה הנוכחי הוא אפס. מצד שני היא עדיין מתפקדת טוב פרט לאסתטיקה.
ומן הסתם לשום את העבודה רק כדי להחליף שלוש בלטות תהיה משמעותית יותר יקרה ביחס לשלוש בלטות.
(אף בעל מקצוע לא יגיע סתם ככה בשביל מטר רבוע).

זו שאלה שצריך לברר, כי יש סוגיות שעוסקות בנזקי קרקע ושם נראה שכן משלמים את התיקון (לפחות כשתובעו לתקן. ראה למשל רמב"ם הל' טונ"ט פ"ה ה"ב). אבל כתבתי שמה שקובע כאן הוא החוק, ולכן הדיון ההלכתי אינו רלוונטי למעשה.