עשה לך רב

האם יש איזשהו גאון או ראשון שסובר שאדם יכול לקבל החלטה הלכתית נגד דעת הרבנים אם הוא עצמו לא בר הכי?

שאלה משעשעת. מה פירוש "דעת הרבנים"? איזה רבנים?

למשל על עצם השאלה עצמה, נראה לי שדעת רוב המוחלט של הרבנים כיום ואולי לאורך הדורות היא שאדם פשוט אינו יכול לברר לעצמו סוגייה אם הוא לא ראוי להוראה, לכן שאלתי את הרב האם הוא יכול להפנות למקורות שאומרים ההפך

לא זה מה ששאלת. אבל לענייננו, לא כתבתי שהוא יכול לברר לעצמו סוגיה אם אינו בר הכי. להיפך, כתבתי בעבר כמה פעמים שרק בר הכי יכול לפסוק לעצמו. אבל כשהוא בא לבחור עמדה של רב זה או אחר הוא יכול לעשות זאת בעצמו, ולא חייב להיצמד לרב אחד.

תודה על החידוד הרב, האם אפשר בבקשה לבקש איזשהו מקור מהגאונים או מהראשונים שאומר כך?

כלומר שאדם פשוט יכול לבחור בעמדה של רב מסוים לאורך הדורות בסוגיה מסוימת

כאן ראיתי סיכום של הסוגיה:
http://www.halachabrura.org/dafyomi/eruvin2.htm

אבל מניין להוציא שמדובר על אדם פשוט? הרי מדברים כאן על הכרעה במחלוקת הפוסקים ולכך צריך להיות בר הכי כמו שרשמת במאמר של אוטונומיה בהלכה לא?

למה להניח את זה? אם אתה עצמך פוסק אינך צריך להכריע בכלום אלא לעשות מה שאתה חושב.

ככה הבנתי ממקורות במאמר של הרב ועוד:

גאונים: "שאלת היכא דאיכא שתי תשובות לשני גאונים חלוקים זה על זה, וכל אחד מבעלי הדינים או הדיינים נקט חד מינייהו, היכי עבדינן.

תשובה: יכריע הדיין הנמצא גדול כפי הזמן, הדעת מהאחד שיראה בעיניו. ומה שהוא מכריע בלבבו, אם נתלה הבע"ד הא' בדברי הגאון האחר אין משגיחין בו…"

רא"ש: "והיכא שנחלקו שני גדולים בפסק הלכה, לא יאמר הדיין אפסוק כמי שארצה, ואם עשה כן זהו דין שקר. אלא אם חכם גדול הוא, גמיר וסביר, ויודע להכריע כדברי האחד בראיות ברורות ונכוחות הרשות בידו. ואפילו אם פסק חכם אחר בעניין אחר יכול החכם לסתור דבריו בראיות ולחלוק עליו כאשר כתבתי למעלה, כ"ש אם יש לו סיוע מאחד מן החולקין. ואם לאו בר הכי הוא לא יוציא ממון מספק…"

ציטוט של הרב מהמאמר: "מלשון הרא"ש משמע שגם לעניין להכריע במחלוקות שנותרו פתוחות צריך החכם להיות 'בר הכי', שכן הרא"ש מסיים את הקטע הנ"ל במילים: "ואם אינו בר הכי לא יוציא ממון מספק", ומשמע שגם להכריע בספק הפוסקים ('ספיקא דרבוותא') לא ניתן למי שאינו 'בר הכי'."

הרמ"א (חושן משפט כ"ה, ב): "ולא יאמר האדם 'אפסוק כמי שארצה' בדבר שיש בו מחלוקת… אלא אם הוא חכם גדול ויודע להכריע בראיות, הרשות בידו, ואי לאו בר הכי הוא… אם הוא בהוראת איסור והיתר, והוא דבר איסור דאורייתא, ילך לחומרא, ואי דבר דרבנן, ילך אחר המיקל"

אם אפשר בבקשה לבקש בנוסף גם מהי הגדרת הרב לבר הכי?

הם מדברים על דיינים ולא על פוסקים. יש הבדל גדול מאד. הדיין מכריע והכרעתו מחייבת. יתר על כן, דיין לא אמור להכריע לפי סברתו האישית שכן יש עניין של ודאות (אחידות) במשפט. לכן מבחינת הדיין הוא מכריע בין דעות קיימות. לעומת זאת, פוסק מכריע לפי מה שנראה לו. הוא לא אמור להיות מוטרד מקיומן של דעות שונות, אלא אם לו עצמו אין עמדה משלו. הדיוט לא יכול להכריע גם בהלכה, אבל הוא כן יכול לסמוך על פוסק שנראה לו, שהרי אותו פוסק הוא בר הכי. הרמ"א כמובן לא נוקט כמוני, וכתבתי זאת במאמר. הוא מהתקדימיים, וכל המאמר מוקדש להצגת עמדה שונה.
שם גם עמדתי בקצרה על השאלה מיהו בר הכי.

"הדיוט לא יכול להכריע גם בהלכה, אבל הוא כן יכול לסמוך על פוסק שנראה לו, שהרי אותו פוסק הוא בר הכי"

אפשר בבקשה בבקשה איזשהו מקור שאומר את זה?

שהדיוט יכול לסמוך על פוסקים שונים בדורות שונים בסוגיות שונות כפי שנראה לו

מיציתי.

האם ביקשתי משהו לא לגיטימי?

כבוד הרב אומר משהו שנראה לי כסותר את עמדת כל הפוסקים בדורנו ולפנינו עד התלמוד ממה שנתקלתי עד היום, האם זה לא לגיטימי לבקש מהרב מקור לאמירתו

או נניח שזו סברה חדשנית של הרב, אולי לתת איזשהו מקור תלמודי שיצביע על כך שזה נכון

הכל לגיטימי, ובה במידה לגיטימי מבחינתי לומר שזה לא מעניין ולא חשוב. אם אני דוגל באוטונומיה מוזר בעיניי לדרוש תקדימים לטענה שלא צריך להסתמך על תקדימים. הסברתי שבעיניי זה מה שכתוב בסוגיה עצמה, ודי בכך.