צבא חזק מול חלש
בשנים 1962-1954 נלחמו הצרפתים נגד האלג'ירים. הצבא הצרפתי היה חזק בהרבה מהמורדים האלג'ירים היחפנים ובכל זאת האלג'ירים ניצחו והצרפתים נסוגו יחד עם כ 900,000 אזרחים צרפתים שאיבדו הכל והחלו בחיים חדשים בצרפת. זמן קצר אחר כך החלו האמריקאים במלחמת וייטנאם. שוב האמריקאים היו חזקים בהרבה והוייטנאמים היו היחפנים. האמריקאים היו אלה שנסוגו והובסו. אחר כך הובסו האמריקאים בעיראק ובאפגניסטאן. גם הרוסים הובסו באפגניסטאן. מתברר שצבא סדיר חזק בדרך כלל מובס על ידי לוחמי גרילה.
גם כאן בצה״ל זה המצב. צה״ל לכאורה חזק מהחמאס ומחיזבאללה גם יחד, אבל הוא מוצא את עצמו בתיקו מול שניהם. על הרקע הזה נראה לי שישראל זיו מבין את המצב ויתכן מאד שמלחמה ארוכה אינה לטובת ישראל. לדעתי ספק אם ישראל תשרוד מול לוחמי הגרילה שפועלים נגדה.
ספר שמסביר כיצד הצבאות הסדירים ניגפים מול לוחמי הגרילה (ודברים אחרים בדבר מלחמות)
Martin van Creveld: The transformation of war
בברכה,
אני חולק על האנלוגיות הללו. אין שום דמיון. שם לא הייתה סכנה קיומית למעצמה עם הצבא, והמלחמה התנהלה הרחק מהבית. השטח היה גדול בהרבה והתנאים קשים. אצלנו אין בעיה גדולה לנצח. אנחנו כבר כמעט שם. זו רק שאלה של נחישות והתמדה.
ארצות הברית לא הובסה בויאטנם ולא באפגניסטן. אם היא היתה רוצה היא יכלה להמשיך להלחם בויאטנם עד עצם היום הזה. הכל זה שאלה של עלות מול תועלת. באיזשהו שלב האמריקאים החילו לשאול את עצמם האם שווה להרוג כל כך הרבה חיילים וכל כך הרבה אזרחים ויאטנמים בשביל שדרום ויאטנם ( שגם ככה לא הייתה דמוקרטית ) לא תיפול לידי הקומונחסטים. בסופו של יום הצפון כבש את הדרום רק אחרי שארצות הברית בחליטה לסלק את כל הכוחות מויאטנם, ולא דקה לפני כן. המצב די דומה לאפגניסטן, בשום שלב הטאליבן לא הצליח לכבוש שטח ולהגיף את הכוחות האמריקאים.
בסופו של יום הכוח של גרילה זה שהם לא מקבלים כללים של צבא רגיל שברגע שנכבש שטח יש ניצחון לאויב. בנוסף הם טובים מאד בלהתיש את האויב.
אתה סתם משחק במילים. ארה"ב החליטה שלא שווה לה ולכן הובסה. תמיד יש סיבה לתבוסה, או כי לא היה לך ציוד או לא מספיק חיילים או לא מספיק רוח לחימה או לא שווה לך להילחם.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer