שאלה בהקשר של ראיות חושפות

לא הם לא. אין שום קשר בין גל אבנים למיקום גיאוגרפי. אבל להגיד שאתה רואה זה לומר שאתה רואה. אין פה שום שלבים. אני רואה = אני רואה משהו.
אדרבא – להגיד שאתה רואה אבל זה באמת לא שם זה כבר הנחה לא מוכרחת בעליל לפי עיקרון התער של אוקם.
מה דעתך?

כתבתי את דעתי ואיני רואה טעם לחזור שוב. אני מניח שאם תחשוב שוב תראה את ההשוואה.

אני חשבתי שוב אבל עדיין יש לי שאלות ואשמח שתכוון אותי מה הכשל.

מה היסוד שלך להניח שיצירה במקרה אומר שאני לא יכול לסמוך על מה שנוצר במקרה? זה נשמע לי גופא הראיה מן המורכבות, הלא כן? ואם כך האם אי אפשר לשאול – אבל עובדה שזה נוצר? עובדה שאני רואה? בדיוק כמו הטענה לגבי האבולוציה – אולי זה לא סביר אבל עובדה שזה קרה

אכן, ההנחה שמורכב לא נוצר במקרה זו הראיה מן המורכבות. אבל זה שגם אם הוא נוצר עדיין אי אפשר לסמוך עליו זה הטיעון החושף. מה השאלה?

תודה הרב. אני מבין כעת. אז אני עדיין חושב שזו לא ראיה אבל מטעם אחר: האתאיסט יגיד לך – באמת אתה צודק – לוגית לא סביר לתת אמון במשהו שנוצר במקרה ומהטעם הזה לא סביר לתת אמון בחושים – אבל איזה אלטרנטיבה יש לי?! ככה אני חווה את העולם! אם כל יישותי הוא הכרתי את העולם דרך מערכת החישה – אין לי דרך לחוות אותו אחרת – אז כך אני חווה אותו. ומערכת החישה שלי בינתיים מעניקה לי חיים לא רעים – אז ככה אמשיך להתנהל.כל התנהלןת אחרת עדייין תהיה במסגרת ההכרה שלי ככה שאין לי דרך לברוח מזה….וגם אם תענה לו – אבל תודה שלפני ששאלתי אותך את זה כן האמנת למערכת החישה שלך – הוא יענה – הניסיון גרם לי להאמין… אבל באמת – לוגית אין סיבה להאמין אבל מאידך אין דרך לצאת מזה.

בהחלט נכון. זה בדיוק מה שכתבתי שם. אתה פשוט חוזר על הרעיון של ראיה חושפת שמעצם הגדרתה תמיד ניתן לחמוק ממנה על ידי ויתור. מטרתה היא רק להציב בפני האתאיסט בחירה באחת משתי אפשרויות: או שיוותר על האמון המהותי בחושים (ויכול לאמץ אותם לנוחיות או מהרגל) או שיודה שהוא מאמין באלוקים. היא מוכיחה לו שאינו יכול להאמין לחושים ולהיוותר אתאיסט. כעת שיבחר.