שינויים בהלכה

מה הכוונה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות מי אמר שיש לך בכלל את המשקפיים להסתכל על זה מה שנאמר אין לדיין וכו' זה במקומות שהם חלק מתוקף סמכותו לא כל מה שנראה לבן אדם על סמך דעתו הוא יכול להחליט כך, לגבי החשש שאטעה גם אם אפרשן זאת בצורה שונה אולי שב ואל תעשה עדיף.

למרות שהסברתי את כל זה לא פעם, אנסה לפרט מעט כי ניכר שאינך מבין.

כאשר אנחנו נמצאים בדילמה כזאת המצב הוא תמיד כדלהלן: יש הוראה X. אני מוצא לה הסבר A שנראה לי הגיוני. מתוך כך אני מסיק מסקנה Y, שיכולה להיות יישום שונה של X בנסיבות עכשוויות, או סייג כלשהו וכדומה. לכן אני מציע אכן להסיק Y. אתה תוהה נגדי: מניין שההסבר הוא A, ייתכן שיש הסבר אחר, B, ואולי ממנו לא ייצא Y אלא יישאר X כפי שהוא?
על כך עניתי לך, שבה במידה ייתכן שההסבר A הוא כן נכון (אין הסבר B), ואז אם תעשה X אתה עצמך תטעה.
כעת נותרת השאלה על מי חובת הראיה. טענתי היא שחובת הראיה עליך, שכן ההסבר A הוא הגיוני לכל הדעות. כשיש לי הסבר הגיוני, הטענה שאולי בכל זאת הוא לא נכון ויש הסבר אחר B שאף אחד לא יודע להצביע עליו, היא טענה ספקנית גרידא. על כך אני אומר שאין ספק מוציא מידי ודאי ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות. הכלל הזה עוסק בכל מצב שבו אני אמור לקבל החלטה הלכתית-פרשנית. הוא לא עוסק רק בדיינים.
הכלל שוא"ת עדיף עוסק במצב שבו אין עדיפות לאף אחת משתי האפשרויות. אבל כאן יש עדיפות ל-A. שים לב שלשיטתך שום פרשנות לשום דבר אין לה מקום. תמיד ייתכן שאולי טעיתי ואולי יש פרשנות אחרת. על כך בדיוק נאמר הכלל שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות. אם יש לך פרשנות סבירה, איני מתחשב בטענות שאולי טעיתי ויש פרשנות אחרת. כדי לעורר ספק עליך להציג פרשנות אחרת שתהיה סבירה באותה מידה. ראה גמרא שבת ל "אשתך אשתי ואתה בני", ובעין איה שם.
כעת נניח לצורך המשך הדיון שבאמת אין עדיפות ל-A על B. אתה טוען שבמקרה כזה יש לפעול לפי הכלל שוא"ת עדיף. על כך אומר: 1. נכון, אבל זה רק בהנחה שאין עדיפות ל-A. אבל כפי שהערתי יש לה עדיפות כי היא הגיונית. 2. גם אם אין עדיפות, שוא"ת עדיף אין פירושו תמיד להישאר עם X. לפעמים דווקא Y הוא שוא"ת עדיף. כך למשל אם המחיר של אימוץ X הוא חמור מזה שבאימוץ Y. טול כדוגמה מצב שבו יש לנו ויכוח האם להכשיר נשים לעדות, וכעת באה אישה להעיד שראובן גזל משמעון. מה פירוש הכלל שוא"ת עדיף במצב כזה? לפסול את האישה כפי שהיה מקובל עד היום? אולי הכלל הוא לקבל את עדותה ולהציל עשוק מיד עושקו? הרי בפשטות כשאישה מגיעה היום ומעידה היא כנראה אומרת אמת. לכן האמת העובדתית היא שפלוני באמת גזל, אלא שאתה טוען שההלכה אוסרת לקבל עדות אישה. ואני טוען שהיא לא אוסרת. האם אתה מציע שבגלל החשש שלך נשאיר את הממון ביד הגזלן? זה שוא"ת עדיף? ממש לא. ועוד לא דיברנו על מצבים שבהם שוא"ת הוא דווקא לקבל את Y. יש גם מצבים כאלה.