תגובה למאמר בעניין גיוס חרדים ולומדי תורה

לכבוד ד"ר מיכאל אברהם.
קראתי את מאמרך, וראיתי בו מספר נקודות שלא נתלבנו די הצורך, אשמח אם תעמוד על הדברים.
חילוק בין חובת הלחימה לחובת השויון
ראשית יש לציין, כי במאמרך נידונו שני עניינים שונים אשר נתערבו זה בזה למרות שונותם.

• שאלת ה'שויון בנטל', והיא האם ראוי שקבוצה מסוימת באוכלוסיה (החרדים ו/או לומדי התורה) יפטרו משירות צבאי, למרות שאחרים נאלצים לעשותו (ואולי אף מחמת אי גיוסם נאלצים האחרים לעשות שירות ארוך או מסוכן יותר).
• לו יצויר שנניח מסיבה כל שהיא, שכן ראוי שקבוצה זו תקבל פטור על חשבון האחרים, (או שנגיע למסקנא שהיא אינה מחוייבת כלל באותו הנטל), נצטרך לדון, האם אותם אנשים מחוייבים ללכת ולשרת מצד עצמם, כפי שהם מחוייבים בשאר מצוות ועניינים מוסריים.

מצבה של מדינת ישראל וצה"ל ביחס לחובת הלחימה
ואבאר, מדינת ישראל אינה נמצאת במצב המצריך גיוס כללי (יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה), בו כל אדם אשר הוא כשיר ברמה מלאה או חלקית מקבל ליד נשק והולך להלחם.
איני בקי במצבו ובצרכיו של הצבא, (ומסתבר שגם אתה לא), אבל לפי מה שאני שומע מהתקשורת ומאנשי ציבור מסויימים, השאלה כיום (ככל וישנה שאלה האם החרדים יתגייסו) היא, האם החרדים יתגייסו, או שיצטרכו להאריך את השירות לכלל המשרתים, וכן לקרוא למילואים לאנשי מילואים שכבר נקראו למלואים כמה פעמים בתקופה האחרונה.
וגם אם טענה זו אינה נכונה, וגיוס תלמידי ישיבות נצרך גם אם יאריכו את השירות וימשיכו את מדיניות קריאת המילואים הנוכחית, עדיין מצד חובת הלחימה (מה שקראת במאמרך ׳חובה להציל הנרדף מיד הרודף׳ ו׳דין מלחמת מצווה׳), אין חילוק בין מי שכבר עשה שירות בעבר למי שלא עשה, ובין בחור בן 18 לגבר בן 35 וכו', דכולם מחוייבים במצווה זו, (והגע עצמך, אילו אדם רואה חבירו בסכנה, וכי שייך לפטור עצמו בטענה שכב הציל אנשים רבים בחייו).
ולגופו של נידון, למה באמת לא כל גבר שהוא כשיר ללחימה במידה כזו או אחרת הולך ללחימה, התשובה היא, וודאי כי אין צורך ואם כן וודאי שאין טענה למה אין חיוב על לומדי התורה להתגייס מצד ׳חובת הלחימה׳, אלא רק מצד שאלת השוויון.
מלחמת סיסרא והמשתתפים בה
ומהעניין שהבאת מספר שופטים בעניין מלחמת סיסרא מוכח עניין זה, שהרי דבורה לא קיללה אלא את יושבי מרוז (כמובן שכל זה אינו מתחיל למד"א בגמ' שמדובר על כוכב), למרות שבמלחמה לא נשתתפו אלא עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון,  וביארו שם הראשונים עניין זה, שקללה אותם לפי שהיו קרובים לאזור הלחימה, או מפני שהיו גיבורים במיוחד ולמרות זאת לא באו לעזור.
אך לגבי עניין גיוס החרדים ולומדי התורה, וודאי שאין ללמוד משם שניתן לדרוש מהם להכשיר את עצמם בטירונות בשביל שאם וכאשר תהיה מלחמה יוכלו לעזור בה.
החובה להציל נפשות
ומ"מ למרות שכפי שביארנו שאין שאלה זו נוגעת דווקא לחרדים ולומדי התורה, נדון בעניין מה שהבאת מדברי הרמב"ם והפוסקים בעניין הצלת הנרדף מיד הרודף והצלת נפשות, שלטענתך מדין זה צריכים החרדים ולומדי התורה להתגייס.
ואיני יודע מה עניין זה אלינו דוודאי שכל אדם אשר יכול להציל הנרדף יצילו, אך לא יעלה על הדעת שאדם יהיה מחויב ללמוד רפואה ואח"כ להיות זמין בבית החולים 24/7 ע"מ שיוכל להציל כל אדם שיזדקק לכך (אפ' אם בלעדיו לא יהיו מספיק רופאים).
וגיוס לצה"ל, שפירושו הכשרה ארוכה של טירונות, והקדשת זמן להיות מוכן למלחמה ומתקפה, דומה לציור זה שציירנו.
באור פרטי חובת השוויון בנטל
הנה אחר שבארנו שטענות מצד חובת הלחימה אינם טענות כלל, נותר לנו לדון בעניין השני והעיקרי, והוא השוויון בנטל, כלומר מאחר וצריך במדינת ישראל חיילים, מהיכא תיתי ש'הציבור הכללי' יצטרך לשרת, ואילו ציבור לומדי התורה ו/או החרדים יפטרו מכך .
ובנוסף טענת לחייב את החרדים להתגייס, מאחר והמדינה חייבה אותם לכל, וטענת שיש לה סמכות לכך משלוש סיבות, אשר יבוארו בהמשך.
והנה, עניין חובת השוויון מתחלקת לשני ענפים כפי שכבר ציינת במאמרך.

• החובה להגן על הארץ, והוא עניין מיסי בני העיר, שכל אדם מחוייב להשתתף בתשלום המס, (ומבואר בגמ׳ שהוא מדין שותפות), ותשלום המס כולל גם שמירה על העיר, וה״ה לגבי גיוס לצה״ל, לכאו׳ יש לחייב מצד תשלום מס.
• כשכבר יש מלחמה בשטח, ונוצר 'דין מלחמה' שאינו מזקיק לחימה של כלל הציבור אלא של חלק ממנו, צריך להחליט מי יהיו המתגייסים ומי יפטרו מכך ועל פניו הנכון הוא שכולם יתנו את חלקם.

ולמרות הדמיון הרב שבין שניהם נדון בהם בנפרד.
צורת חלוקת המיסים בשירות הצבאי
אם באנו לדון בחיוב גיוס לצה"ל מצד דיני מיסים, (שהם נגזרים מדיני שותפות), נצטרך להתעמק בסוגיית צורת החלוקה הזו האם היא כשרה על פי ההלכה בכמה נידונים.

• האם שייך דין מס שאני משלם את חלקי בשביל אנשים שהגנו על הארץ לפני שנולדתי או לפני שהגעתי אליה.
• האם אפשר להגדיר כחלוקת מס שוויונית למרות שאחד נאלץ בשירותו לשירות קשה יותר או מסוכן יותר.

ועוד כמה נידונים מעין אלו, ואין כאן מקום להאריך.
פטור ממס לתלמידי חכמים
ומ"מ אף אם כנים הדברים ואכן ישנה חובת מס לשרת בצבא, הלוא מדינא דגמ' ת"ח פטורים ממס כפי שהזכרת במאמרך.
ומה שהבאת מדברי הרדב"ז (ח״ב תשובה תשנ״ב), שלטענתך מתבאר מדבריו, שאין פטור לת״ח ממס אא״כ הם מצדם אינם צריכים כלל את השמירה, ופתחת פיך לומר שכל הדורש פטור ממס מטעם זה אינו אלא צבוע, נראה שלא טרחת לקרוא את כל דבריו, שהלוא אח"כ מבאר להדיא שלא כך כוונתו, וכותב:
ומ"מ אל תטעה בדברי, שלא אמרתי אלא בזמן שהבעלי בתים טוענים אין אנו צריכים שמירה אם לא יסייעו כולם והחכמים אומרים עכ"פ תעמידו שומרים, בכה"ג אומר אני כופים אלו את אלו… ומ"מ אם הדבר ברור שגם הבעלי בתים צריכין שמירה, ואין טוענים כך אלא כדי שיסעייו החכמים עמהם, בזה הדבר ברור, שאם החכמים טוענים לא בעיא נטירותא, א"נ דשתקו אינם חייבים לסייע…
ולמיטב ידיעתי לא היתה דרישה חרדית כלשהיא להקמת הצבא, ובחינם פתחת פיך לדבר סרה בתלמידי חכמים.
ולעניין הטענה שטענת שבמדינה חלוקת המס אינה לפי ההנאה שנהנה מן המיסים אלא לפי חשבונות אחרים, ולפ״ז ה״ה לגבי הגיוס לצבא לא שייך לפטור מי שאינו צריך שמירה כגון ת״ח, הנה אף אם נניח שיש למדינה סמכות לגבות את המס כך, ולא הווה כדינא דגזלנותא, עדיין לו יצוייר אדם שאינו שייך כלל בהנאה מתקציבי המדינה, וודאי שאין למדינה סמכות לחייבו במס, וא״כ ה״ה לגבי ת״ח שאינם שייכים כלל בענייני הצבא, (ורחוק לומר שכיווון שחייבים בתשלום הממון, ממילא נקראים שייכים במדינה, דזה הווה שני עניינים), ומ״מ מוכח בגמ׳ שהסיבה לפטור ת״ח ממס אינה רק בגלל שאינם נהנים ממנו, אלא גם שלא ראוי לחייבם דת״ח לאו בני מיפק נינהו, (ומבואר בתשובת הרדב״ז הנ״ל שזה שייך גם לגבי יצאיה לשמירה, ופשוט), וא״כ וודאי שאין למדינה סמכות לקבוע שת״ח צריכים לצאת בצבא, דזה הווה כמתנה על מה שכתוב בתורה.
ולעניין הטענה שהובאה במאמרך, שאם אכן שייך פטור לת״ח גם היום, למה לא פוטרים אותם גם מהוצאות הממוניות של הביטחון, וזו אינה קושיא כלל, דלפי מש״כ קודם שלגבי תשלום לא שייך הסברא של לאו בני מיפק נינהו, וא״כ היה יותר חשוב להתעקש על זה, ובפרט שלא שייך לחלק את הכסף שמשלמים, ולקבוע איז סכום הולך לביטחון ואיזה לעניינים אחרים, (ובפרט שרוב לומדי התורה באמת אינם משלמים מס הכנסה).
אמנם טיעון זה אינו מועיל לפטור את כל תלמידי הישיבות, וכמו שכבר כתב בקצרה הרדב"ז בתשובה הנ״ל:
ואף על פי שיש טעם אחר, כי מסופק אני אם יש עתה מאן דלא בעי נטירותא, איני נכנס בחקירה זו עתה כי דברי יעציבו את קצת חכמים, ולכן השתיקה טובה מהדבור.
ובהגהות הרמ"א על השו"ע יו"ד רמ"ג ב' מבואר איזה ת"ח פטור ממס.
שהוא מוחזק לת"ח בדורו שיודע לישא וליתן בתורה, ומבין מדעתו ברוב מקומות התלמוד ופירושיו ובפסקי הגאונים, ותורתו אומנותו כדרך שנתבאר.
ובהחלט א"א לומר שכל תלמידי הישיבות עונים להגדרה זו.
סמכות המדינה לקביעת המתגייסים
במאמרך כתבת שלמדינה סמכות לקבוע את המתגייסים וזו משלש סיבות.

• דינא דמלכותא דינא.
• תקנות הקהילות.
• מלך שמוציא למלחמת מצווה.

ונדון בכל אחת מהם בעז״ה.
דינא דמלכותא דינא
מלבד הנידון שכבר הזכרת האם שייך דינא דמלכותא דינא במוסדות המדינה. לכאורה אין שייך כאן כלל דין זה דלא מצינו שנאמר אלא לגבי קניינים המועילים בין אדם לחבירו ולגבי חיוב תשלומי המיסים.
אמנם כאן לכאו׳ אי"ז שייך כלל, דאם יש מישהו הצריך מצד הדין להתגייס, אי״צ לדינא דמלכותא, ואם מצד הדין אינו צריך להתגייס, וודאי שדינא דמלכותא לא יהני כאן מידי, (ולגבי גביית כספי מיסים מה שנאמר, הוא שמאחר ומצד הדין צריך לשלם מיסים המלכות רשאית לגבות את זה).
תקנת הקהילות
במאמרך נתייחסת לכך שגם אם אין דינא דמלכותא דינא מ"מ לא גרע מתקנת הקהילות, ומאחר והחרדים מקבלים כספים מהמדינה, מחוייבים גם לתקנותיה.
ואיני מצליח להבין מה הקשר, דהלוא את הכספים הם מקבלים מחמת שהם משלמים מיסים כשאר האזרחים, (ואין זה נוגע לשאלה האם הם משלמים פחות ממה שהם מקבלים או לא), ואינו קשור כלל לחוקים (ולא ידוע לי שעבריינים אינם מקבלים תקציבים).
ושני טענות אלו צריכות הרבה תלמוד, דלו יצוייר שאכן שייך כאן דינא דמלכותא, יש לדון האם בנדו"ד שהממשלה אינה מגייסת את לומדי התורה בניגוד לפסיקת בג״ץ, האם שייך להגדיר זאת שדינא דמלכותא מחייב לגייס, ואין לי כלים לדון בהשאלה זו.
בנוסף יש לציין שפטור זה ניתן לחרדים עם הצטרפות למדינה וכעין תנאי להצטרפותם, וא"כ לכאו' אין מקום לחייבם מצד דינא דמלכותא או תקנת הקהילות.
דין מלך המוציא למלחמת מצווה
ראשית יש לציין שדין זה, (בהנחה ולמי ממוסדות המדינה ישנה סמכות להוציא למלחמת מצווה), וודאי שייך לממשלה ולא לכנסת או לבג״ץ, וא״כ כל זמן שהממשלה לא החליטה מדעתה, להוציא את ציבור לומדי התורה למלחמה אינם מחוייבים בכך.
ועוד לא מצינו שדין המלך בזה, הוא לומר מי יצא למלחמה ומי לא, אלא רק עצם הוצאת העם, אבל מי יצא בפועל, (במקרה שלא צריך שכולם יצאו), בזה אנו חוזרים לדון מה ראוי יותר ע"פ מוסר תורתינו הקדושה.
סיכום ביניים
בנידון גיוס החרדים ולומדי התורה, כלל לא שייכת השאלה של דין הצלה ופיקוח נפש, מאחר והשאלה היא לא האם יגוייסו חיילים למלחמה אלא מי יגוייס, ולכן השאלה היא, האם יש מקום לפטור את לומדי התורה על חשבון שאר העם.
ובשאלה זו, לכאו' אין מקום לפטור את כל לומדי התורה מצד פטור של ת"ח ממס, מאחר ולא כולם עומדים בקריטריונים לכך, ובנוסף לטענה שהועלתה במאמרך שמא במלחמה שכבר כאן אין שייך פטור זה.
ומכאן אנו באים לטענות הפטור שמנית במאמרך.
חוסר הקשר של הציבור החרדי למדינה
במאמרך כתבת שאפ' אם נקבל טענה האומרת שהציבור החרדי אינו חלק מהמדינה והבעיות שנוצרו על ידה עדיין יהיו מחוייבים מדין הצלת נפשות וכו'.
אך וודאי שלגבי השאלה האם נכון לפטור את הציבור החרדי על חשבון שאר הציבור, הטענה הזו מועילה.
אדגיש, שאיני מסכים עם טענה זו ורק באתי לענות על טענותיך.
ערך לימוד התורה
טענה שנייה היא, שבמדינה כמו מדינת ישראל בה הרבה ממשאבי וכספי הציבור מושקעים בדברים שחשובים לכל מיני אידאולוגיות, זכותם של הציבור החרדי לדרוש שתוכל לעבור חקיקה שמעגנת גם את האידיאולוגיה שלהם, ובמידה ולא ניתן לחוקק חוק כזה מחמת פסיקת בג"ץ, הרי שהזכויות של החרדים במדינה התפוגגו ואם כן לא ניתן לדרו מהם לקיים את החובות, דזה וודאי הווה דינא דגזלנותא, שהאחד יכול לקבל את האידיאולוגיה שלו על חשבון המשאבים הכללים והאחד לא.
עם הטענה של תורה מגנא ומצלא איני מסכים בעצמי, ולכך איני מתייחס אליה.
שמירה על רמת רוחניות גבוהה בצבא
טענה שלישית ועיקרית, היא שבצבא אין אפשרות לשמור על רמה רוחנית כזו הנהוגה בציבור החרדי, ובשביל לשנות את זה דרוש שינוי בכל ההיררכיה של הצבא, כלומר שהרב הצבאי (הרב הראשי והרבנים הזוטרים יותר) הם המילה האחרונה בכל שאלה, ובנוסף הגוף שיבחר את הרבנים הצבאיים צריך להיות גוף חרדי המוסכם על כלל הציבור החרדי, ובהתחשב בעובדה שעד לא מזמן הפיקוד הבכיר של הצבא אפ' לא הסכים להצהיר הצהרה כללית שידאגו לכל צרכי הדת של הציבור החרדי בצבא, וודאי ששינויים אלו אינם רלוונטיים.
ובנוגע לשאלה האם ראוי לפטור מחמת כן את הציבור החרדי על חשבון שאר הציבור, וודאי שהתשובה היא כן, כי אם אתם לא רוצים לשמור על סטנדרטים גבוהים של רוחניות, (בהנחה שעל סטנדרטים נמוכים כן אפשר לשמור בצבא), ולא מוכנים לאפשר לנו את התנאים הנצרכים כדי לעשות זאת בצבא, תתכבדו ותהיו בצבא במקמנו (וגם אם חלק מן הציבור הדתי לאומי גם רוצה את אותם דברים ובכל זאת מתגייס, אין זו טענה לחייב את הציבור החרדי, אלא רק לפטור אותם).
צורת ודרכי הלחימה
ישנה טענה נוספת וחשובה שמטעמים מובנים אינה מועלת בציבור החרדי, והיא שבתורה יש דרך ללחום, ואם מדינת ישראל החליטה לוותר על "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" ולסכן לצורך כך חיילים ולהאריך את שרותם הצבאי לאין ערוך, בשביל ערכיהם הליברלים, יתכבדו בבקשה אותם הנאורים הליברלים לעשות זאת בעצמם, (ולגבי הציבור הדתי לאומי שחלקו אינו תומך באותם ערכים, אה"נ והם באמת יכולים להפטר באותו חוק, והם אינם עושים זאת מבחירתם החופשית).
 
 
 
 
 
 
 
 
בכבוד רב
xxx xxxxxxxxx
ישיבת חברון