תמיכתך בהקמת מדינה פלשתינית בשטחי יו"ש

מחילה גם מצידי –

אין לי עניין לעורר דיון האם יש סיכוי או לא להסכם שלום מול הערבים.

כוונתי בהעלאת השאלות היא לשאול בקונטקסט של הדברים שאתה נשאת באותו הזום – ביקורת ופונדמנטליזם. ולכן בין אם תגיב או לא, אני ממליץ לכל קוראי הבלוג לקרוא את מה שאני כותב פה.

לעצם העניין:
האם רדיפה אחרי הסכם שלום היא לא בעצמה סוג של פונדמנטליזם שאותו ציינת בדיון כדבר שלילי (במיוחד שברור שלא מדובר במשהו שהוא Must או אפילו קרוב לכך)?
קרי, האם אחרי כל מה שעשינו למען רגיעה ושלום מול ערביי יוש ועזה (אוסלו/וואי/התנתקות/הטבות לחמאס/חיזוק הרשות) והתוצאות הכושלות, מי שעדיין תומך בהסכם מולם הוא לא בעצמו פונדמנטליסט שנוהג בחוסר רציונליות?

וניחא, אם לא היה את ה 7.10, או שלפחות הינו רואים קבוצות שלמות בציבור ערביי יו"ש שיוצאות באופן תקיף מול השואה שביצעו בעוטף באותו יום, או אז….
אבל כאמור העובדות לא לטובת אלו המצדדים בשלום, אז האם אתה מסוגל להסתכל באופן ביקורתי ורציונלי, כפי שאתה ממליץ לכולם בכל נושא, גם על הדברים שאתה עצמך אומר?

ולסיום – מוסריות.
נניח לרגע את הסכנות הביטחוניות המובהקות בצד (רק זה שווה פסילה של הרעיון שלך בהסתכלות טיפה הגיונית וביקורתית כי רמת הסיכון ליהודים תעלה בסדרי גודל משמעותיים) ואף נעזוב גם את העניין ההלכתי – מה עם הבחינה המוסרית?

האם לזרוק יהודים מהבתים שלהם (כמובן בניגוד לרצונם), להרוס אותם (כולל הוצאה מקברים, הריסת בתי כנסיות ומדרשות וכו'), וכמובן להשאיר את אותם שטחים בגדר "יודן ריין" זו לא עוולה מוסרית מכוערת ביותר?

האם לתת לערבים "פרס על מלא", בגדר מדינה משלהם, לאחר שואת ה 7.10 זו מחשבה מוסרית והגיונית?
גם אם תהיה תקופה של שקט בטחוני (כאמור חלומות באספמיה) האם בספרים שלהם לא יהיה כתוב ש"פעולת ההתנגדות" ב 7.10 היתה שווה (למרות המחירים שהם שילמו בעזה)?