תרנגול הודו

אז אתה שם תכלת?

בהחלט

הרב, לפני הדיאטה גם היית צמחוני? במחילה תאכל טוב כדי שיהיה לך כח לעבודתו יתברך ויתעלה

אם יורשה לשאול, צמחוני הכוונה לאפוקי משהו? ואם ככה מדוע אתה מחלק.

לא הבנתי

הנחתי שדקיית בלשונך וכתבת צמחוני לאפוקי טבעוני.
ואם כך, מה כבודו אוכל שבעקבות כך איננו נקרא טבעוני ושנית מדוע אתה מחלק בין הדברים למשל אם זה מגיע מפני צער בעלי חיים יש גם פה וגם פה, ובחלק מן המוצרים שצמחונים אוכלים למיטב ידעתי כמו חלב הפרות עוד חיות וסובלות.

הדברים כבר עלו כאן בעבר. בעוונותיי איני חזק מספיק כדי להיות טבעוני. (אגב, יש גם כאלה שעושים זאת משיקולי בריאות)

לא רחמנות על החלזון המסכן?

היצור המאוס ביותר הוא זה שעליו נאמר 'ואם בחוקותי תמאסו – מואס באחרים העושים'.

לעקביה – שלום רב,

אין לי שום בעיה עם תכלת. אני גם אוכל בשר. אבל מי שמקיים דיונים שלמים על דחיית הלכות מפני ה'מוסר' – צריך לקיים דיונים כאלה גם לגבי התכלת. מה עוד שהזיהוי אינו חלק במאה אחוזים.

בברכה, ש"צ

ושאלה נוספת: התכלת רומזת למידת הדין. מי שחושב שכיום 'אין דין' – למה לו תכלת?

בתמיה, ש"צ

מרצה בקורס ללוגיקה אמר ששלילה כפולה היא חיוב אבל חיוב כפול איננו שלילה. נענה שומע ואמר: כן בטח. ואף אני ברגליו אעבורה ואענך: יאללה יאללה.

ש"צ ותכלת,
אתם בטוחים שצריך תשובה לשאלה הטיפשית הזאת? הנה, ארים לכם לשאלה הבאה: אני גם מניח תפילין שעשויות מעור.
כשיש מצווה בתורה הדבר כנראה דוחה צעבע"ח, מה עוד שאיני יודע האם נגרם לחלזונות הללו צער בתהליך (בהחלט שווה בדיקה כדי להשתדל להמעיט בו). אבל אכילת בשר אינה מצווה ואין כל סיבה לא להימנע ממנה. הרב קוק היה מוכן לבטל את הקרבנות לעתיד לבוא בגלל זה (ואפילו ללא צעבע"ח, רק בגלל עצם ההרג), אז אותו באמת תוכלו לשאול גם על דחיית מצוות בפני צעבע"ח. כשתפגשו אותו בפעם הבאה.

עקביא,
בעולם הדרש מקובלנו שאין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות.

בס"ד ו' בטבת תשפ"א

לרמד"א – שלום רב,

הגמ' (שבת עה) שואלת מדוע מתחייב הפוצע חלזון משום דש, ועל זה משיב רבי יוחנן 'שפצעו מת', אך יש מ"ד שאפילו פצעו חי 'מתעסק הוא אצל נטילת נשמה' משום שהפוצע מעדיף שהחילזון לא ימות, כדי שיהא צבעו צלול.

אז אולי כדאי לברר איך מפיקים היום את התכלת מהחילזון, משום שנראה שההידור בצלילות הצבע, גורם לייסורים גדולים יותר לחילזון משום שדם חילזון חי צלול יותר. אולי עדיף להדר בצעב"ח ולפצוע את החילזון אחרי מותו? *)

אבל אולי בכלל אפשר לקיים מצוות תכלת כיום גם בלי חילזון? הרי ברמב"ם (הל' ציצית ב,) משמע שגדר התכלת הוא 'צביעה המתקיימת ביופיה' שאינה דוהה. יש לומר לכאורה, שבזמן חז"ל היה ניתן להשיג צביעה עמידה רק ע"י דם חילזון, אבל כיום שניתן להשיג צבע כחול העומד ביופיו ואינו דוהה גם ללא חילזון, למה לן לצוד חלזונות?

מה עוד שזיהוי חלזון התכלת עם הארגמון לא מזדהה בפשטות עם התיאורים של 'דומה לים וברייתו דומה לדג' וכיו"ב.

בברכה, שצל"צ [=שיפור צביעה ללא צידה]

*) וכעין זה היה מעשה בנער שהגיע למצוות וסירב להניח תפילין בשל התנגדותו להריגת בעלי חיים. והציע רב (כמדומני: הגר"מ אליהו) שיעשו לו תפילין מעור בהמה שמתה מוות טבעי.

בפשטות החילזון הוא לעיכובא. ואכן, אם מדובר על הידור זה לא מצדיק ציעור. ובאופן כללי ראוי למעעט את הצער. אבל ההשוואה בין אכילת בשר לצביעת הציצית בתכלת הוא שטות.
לגבי המעשה, דומני שאני הבאתי כאן בעבר מעשה של בן של ידידים שלי שהתייעצו גם איתי, ולבסוף אחרי תהליך ארוך של חיפוש שלא צלח הוא השתמש בתפילין של סבו ז"ל. יש על כך סרטון ביוטיוב: https://www.youtube.com/watch?v=Eb6rR_hTZEs&t=216s

ומה יעשה הבחור עם מה שכתוב בתפילין 'על כן אני זבח לה' כל פטר רחם הזכרים'? ועם 'ואם לא תפדה וערפתו'? מי ביקש זאת מידינו להיות איש חסד יותר מאברהם אבינו שכיבד את אורחיו בבן בקר רך וטוב?

בברכה, אן ענדע צדיק

הכיצד מי שלא מזיז את עכוזו המדושן כמלוא אורה וסלו מרשה לעצמו ללגלג על אחרים שמזיזים וואט אבאוט דברים אחרים שהם לא עושים. אפילו לו יצוייר שאין הבדל תיאורטי ויש כאן סתירה התנהגותית, אין בזה כלום וכל אחד זז כפי כוחו. קל וחומר כשהסתירות מיקלש קלישי כענן בוקר.

בס"ד ז' בטבת תשפ"א

לכב' הרב המופלא, וכבוד ה' מלא, פה מפיק מרגליות, כגולות עיליות ותחתיות, ממולא בלשון מהללים כעקביה, ונחלתו ללא מצרים כיעקב, גם ה' ייתן לו הטוב, וירבה שלומו לרוב.

אזכיר כאן הערה קטנה על יעקב, שנראה במקראות שיש לו נטיה לצמחונות, שאבותיו (וגם הוא) בנו מזבחות, אך יעקב חידש דרך בעבודת ה', שכן בכמה מקומות בנה יעקב מצבה ויצק שמן על ראשה,

על המצבה ראיתי דבר מעניין בפירוש רבי עובדיה ספורנו על המצווה שלא לבנות מצבה, שבניגוד לאשרה שהיא מאוסה כיוון שהיא דרך עובדי אלילים – המצבה נאסרה אחרי מעשה העגל מפני שהמצבה היא גרך גבוהה בעבודת ה' שאינה ראויה לישראל אחר שחטאו.

ולפי זה ייתכן שלעתיד לבוא – תחזור דרך העבודה של המצבה, שבה מקריבים מהצומח ללא זביחת בעלי חיים, להיות דרך ראויה בעבודת ה', וכפי שביאר הראי"ה על הפסוק: 'וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים'

בברכה, ירון פיש"ל אורדנר

פיסקה 3, שורה 3
… שהמצבה היא דרך גבוהה בעבודת ה', שאינה ראויה לישראל אחרי שחטאו בעגל.