על השבת אבידה לגוי

שלום,
אמנם זה מלפני שנים, אבל קראתי את זה עכשיו. מקווה שבסדר שאני מגיב.
הרב כתב לגבי האפשרות שרש"י מתנגד לעשיית דברים ממניע מוסרי שזה לא הגיוני.
בהקשר לזה – רציתי להפנות למה שנאמר בשו"ת רש"י סימן קל"א ביחס ל"מתנות לאביונים לגוי" – אבל לאו דווקא מה שהוא כותב בתחילת דבריו על מתנות לאביונים, אלא ביחס למשל שהוא נותן מהכנסת אורחים – הדברים מתאימים מאד למה שמשתמע מדבריו לגבי אבידה, ונראה שאכן זוהי שיטתו: גם מצוות מסוריות יש לקיימן מפאת הציווי ולא בגלל המוסר.
מצרף את התשובה:
שו"ת רש"י סימן קלא
ראינו בנ"א שנוהגין לחלק מתנות בפורים לעבדים ולשפחות העומדים בבתי ישראל. והיה הדבר קשה בעיני ר' כקוצים, לפי שלשון ומתנות לאביונים, בישראל נאמר ולא בגוים. והנותן לגוים גוזל לעניים ומראה בעצמו כאילו הוא מקיים עכשיו [מצוות] ומתנות לאביונים הנאמרה באביוני ישראל. ולפי שמתחילה התחילו עניים המתביישין לשלוח תינוקות שלהם ביד גויות מניקות להחזיר תינוקות על פתחיהן של ישראל, נהגו לתת אף לשפחות ולמניקות שלא לצורך תינוקות. ואין ר' נוהג [היתר] בדבר. ולדברי ר' טוב ממנו הזורק אבן [על הגליון: צרור] לים, שמראה שמתנות היום נעשו אף לגוים. וקורא ר' עליו וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל, שהרבה המקום זהב לישראל להביאו לעבודת המשכן, וכשבא להם מעשה העגל ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם: משל לאדם שהיה מקבל אורחים, באו אורחי ישראל וקיבלם, באו אורחי גוים וקיבלם, איבד את הראשונה, וזהו שאומרים עליו שוטה הוא ודרכו בכך. אף זה הנותן מתנות לגוים בפורים איבד מתנות שנתן לאביונים, שאינו מראה כעושה לשם שמים, אלא כעושה שדרכו בכך.

אולי. אבל עדיין אלו דברים תמוהים מאד. אמנם אם עושים מחמת המוסר ולא מחמת הציווי אין כאן מצווה. אבל אפשר לעשות מחמת שניהם.

אינני מבין את התמיהה. אם אדם נותן מתנות לאביונים בפורים לנכרי הרי זה על חשבון המצוה האמיתית לתת דווקא ליהודים, וזה לא בסדר. כמו שאדם יקצר את השתתפותו בשמחה משפחתית כדי להשתתף בשמחת נכרי.

שלום הרב, אני כרגע כותב מאמר על השבת אבדה לגוי. כתבת שדורשים מאותו פסוק שחייב להחזיר אבידה גם לגוי וגם ליהודי, איך? הרי כתוב "אחיו"

הסברתי את העניין. הפסוק הזה מדבר על כל בני האדם, אחיו בתומ"צ (עושי מעשה עמך). היחס השונה לגוים נוצר רק בגלל שקלקלו את דרכם והפסיקו לשמור, כמו שכתבה הגמרא בב"ק לז ובפיהמ"ש לרמב"ם שם.

שלום הרב, תודה רבה אבל אני לא בטוח שהבנתי, הפסוק בדף לז מדבר על נזיקין ולא על אבידה, וגם הפסוק הוא "שור רעהו" לעומת אבידה שזה "אחיך"
והאם לפי הרמבם במקום, גוי שישמור שבע מצוות בני נח יגיע לשלמות המידות האנושיות?
ומה עם הטעם של הרמב"ם משום מחזק ידי רשעים?
האם אפשר לדרוש מהפסוק עצמו "אלֹֽא־תִרְאֶה֩ אֶת־שׁ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ אֶת־שֵׂיוֹ֙ נִדָּחִ֔ים וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֵ֖ם לְאָחִֽיךָ:" שאחיך אין הכוונה לאחיך ממש אלא לאחיך בעל שלמות המידות האנושיות?
ויותר מזה, האם יכול להיות שמתוך כך לא נצטרך להחזיר לחילוני יהודי?

אין שום סברה לחלק.
כל מצוות שבין אדם לחברו חלות על מי שעושה מעשה עמך. זה לא חידוש שלי. אבל גם שם לא נכון ליישם זאת על חילוני כי הוא לא דומה לעבריינים של פעם

ולא הבנתי מה הבדל בן זה שאסור לחזק רשעי עולם ואז גוי טוב מותר להחזיר אז התורה צריכה לומר שלרשעים אסור להחזיר בלי קשר ליהודי או גוי

ורציתי גם לשאול מה הסיבה שהתורה השבת אבדה לא מסכימה לגוי להחזיר כי הוא רשע וליגזול אסור מגוי לא משנה אם הוא גוי טוב או רע

עקרונית נכון. אין הבדל. הקביעה שגויים שונים נבעה מכך שכהכללה הם באמת היו שונים פעם. כיום ההכללה הזאת אינה נכונה.
יש אולי מקום להבחין בין יהודי שצריך ראיה על רשעותו כדי לא להשיב לו לבין גוי שצריך ראיה על צדקותו כדי כן להשיב לו. אבל אני לא חושב שזה נכון. כיום חזקת כל האנשים בעולם היא טובה, ולכן צריך ראיה כדי לא להשיב.

ההבדל פשוט. פגיעה בממון שלו מביאה אליך ממון שאינו שלך. זה אסור בלי קשר לטיבו של בעל הממון. אי השבה פירושו לא להרבות את ממונו. כאן יש הבדל במי מדובר. שים לב שבשע"י כתב שגם לשיטות שאין איסור גזל דאורייתא בגוי הממון שלו לא הופך להיות שלך.
כל ההבחנה כאן קשורה לדבריו של השע"י שאומר שיסוד האיסור לקחת ממון שאינו שלך הוא לא איסור גזל אלא זה שהממון אינו שלך. העובדה שהממון אינו שלך נכונה גם ביחס לגוי ולרשע. החיובים שלך כלפיו לא קיימים אם הוא רשע.

אבל גם בהשבת אבדה זה מביא ממון שהוא לא שלי זה שלו אז אם ככה מה פיתאום לא צריך להחזיר לגוי רשע הרי אתה אומר שיש איסור לקחת דבר שהוא לא שלכה אז אם ככה אז למה באבדה אתה אומר שזה כן קשור לטוב רע הרי זה לא שלכה

אבל גם רציתי לשאול למה פעם הם היו שונים כהכללה בגלל שהם לא היו מוסרים ורשעים וזה בדיוק מה שבית הבחירה אומר מה למשל גוי שמור על שבע מצוות מה רעיון שכלפיו חייבים על אם שור שלי נגח בגלל שהוא כבר מיתנהג בנורמה מוסרית כזאת אני חייב גם לו על מה שהוא מיתנהג וליכאורה מה פיתאום להכליל את זה אצל כולם הרי אתה לא מכיר את כולם אז למה התורה אמרה שור שלי פטור שנגח שור שלו תיבדוק בידוק מול מי אתה עומד למה סתם להכליל דברים ולפי דברכה יהיו פטורים בשור שלי אצל יהודי רשע כדי לא להרבות ממון אצל רשעים אז למה התורה לא כתבה דבר כזה כדי לבאר את דברה מה פיתאום פטורים מול גוי בשור

וגם רציתי להרות על דברכה שאמרתה גם למי שמותר לגזול ממנו הממון לא נהיה שלי שזה לפי השיטות גזל נכרי מותר מדאורייתא רציתי להגיד אן הבדל בן דאורייתה לדרבנן

לפי השיטה שאומרת שמותר כמובן

בהשבת אבידה אינך צריך להשיב. אבל מי אמר שמותר לך לקחת? זה גזל. מעבר לזה, שם לא אתה הוצאת את זה מרשותו.
אי אפשר לבדוק כל אדם לגופו בכל מקרה, ולכן הולכים אחרי חזקות.
טענתי הייתה שגם למ"ד גזל גוי מותר מן התורה זה לא נהיה שלי מן התורה.