פס"ד מחוזי ירושלים – רישום נישואין
לפני כבוד הדיינים: בבית הדין הרבני האזורי ירושלים
הרב אוריאל לביא – אב"ד, הרב שלמה תם, הרב דוד מלכא
הנדון: אישור נישואין
פסק דין
בפנינו בקשת הצדדים לאישור נישואין שנערכו ללא רישום בלשכת רבנות מקומית.
התקיימו שני דיונים בהם המבקשים הציגו את בקשתם ואת הנתונים הרלבנטיים ביחס לטקס החו"ק שהתקיים. עידי הקידושין והרב ד"ר מיכאל אברהם שערך את החופה והקידושין הופיעו בפנינו, ודברי המבקשים העדים ועורך החופה, מפורטים בפרוטוקול.
הוגשו לביה"ד סיכומי טענות, לרבות אסמכתאות הלכתיות ומשפטיות ודברי חקיקה שאינם תומכים באישור הבקשה. למרות האמור במובאות אלו, מבוקש מביה"ד לאשר את נישואי המבקשים כדמו"י, ולתת בידם פסיקתא לאישור הנישואין ורישומם כנשואים במרשם האוכלוסין.
יש לציין שנידון זה שונה בתכלית מכל הבקשות בהם ביה"ד נדרש לאשר נישואין פרטיים שנערכו בלא רישום מקדים בלשכת רבנות מוסמכת עקב אילוץ או סיבות שהזמן גרמן.
בנידון זה המבקשים היו מודעים לצורך ברישום הנישואין, אולם הואיל וביקשו להינשא בדרך שאינה מקובלת ע"י לשכות הרבנות המוכרות ע"י הרבנות הראשית לישראל, פנו לגורמים שיסייעו בידם למלא את מבוקשם, לעקוף את הנוהל לרישום נישואין שנקבע על ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל, ובסופו של הליך לבקש מביה"ד לאשר שהם נשואין כדמו"י, לצורך רישום במרשם האוכלוסין.
יצוין כי בכל מקרה של בקשה לאישור נישואין פרטיים, קיים נוהל מחייב בבתי הדין הרבניים. עם פתיחת התיק המבקשים חייבים למסור את שמו של עורך החו"ק. עורך החו"ק נדרש להצהיר שהיה ברור לו לפני עריכת החופה שבני הזוג היו פנויים ורשאים להינשא זל"ז כדמו"י. כמו כן נדרש עורך החו"ק להתחייב, שלא לערוך עוד חו"ק לבני זוג שלא נרשמו לנישואין בהתאם לחוק ולתקנות. רק לאחר שמתקבלת תשובת עורך החו"ק הכוללת התחייבות שלא לעשות זאת בעתיד, נקבע מועד לדיון בבקשה.
כך נהגו במזכירות ביה"ד גם בנידון זה, ואת הקשיים שהיו למבקשים מציינת באת כוחם בסיכומים סעיפים 11-14 . בסעיפים 13-14 נכתב:
המבקשים עצמם ציינו ע"ג טופס הבקשה בפתיחת התיק שעורך החו"ק הוא הרב מיכאל אברהם, והם אינם יכולים להביא ממנו את המכתב הנדרש ע"י המזכירות מאחר שהוא "מסרב לחתום שלא יעשה זאת שוב".
במכתב מהרב ד"ר מיכאל אברהם שצורף לתיק נכתב:
****
כאמור במכתבו של הרב ד"ר מיכאל אברהם פרט לפיצול קידושין מהנישואין, חתמו הצדדים בפני הרב גדעון פרל בגוש עציון על הסכם קדם נישואין, וכן חתמו על שטר הכולל תנאי בקידושין.
הסכם קדם נישואין עליו חתמו המבקשים, נערך ע"י "מרכז צדק לנשים" ומנוסח כדלהלן:
*****
אין כאן המקום לדון בשאלות ההלכתיות החמורות שהסכם קדם נישואין זה מעלה, וכבר התייחסנו לכך במסגרות אחרות. ביה"ד מבהיר כי בכל מקרה שבני זוג חתמו על הסכם כזה ויבקשו להתגרש, יהיה מוטל על בית הדין לדון בשאלת הכפייה לגירושין העולה כתוצאה מהסכם זה.
לאחר עיון בהסכם זה ביה"ד סבור, כי מן הראוי שמועצת הרבנות הראשית תוציא הנחיות ברורות לרבנים רושמי הנישואין, ותקבע אלו הסכמי קדם נישואין רשאים רושמי הנישואין לאשר. כמו כן מאחר ועפ"י ההסכם, הצדדים מונעים עצמם מלגשת לבית הדין הרבני בכל עניין פרט לסידור הגט, מן הראוי שמועצת הרבנות הראשית תתייחס לשאלה האם נכון שהסכם כזה יאושר על ידי רב רושם נישואין, הממונה מטעם הרבנים הראשיים לישראל והפועל מכוחם.
כיצד רב רושם נישואין יאשר הסכם הכולל הוראה שבשעת משבר הדורש הכרעה שיפוטית, הצדדים יפנו לביהמ"ש לענייני משפחה ו/או כל ערכאה אזרחית אחרת בלבד, ונשללת מהם הזכות היסודית של גישה לערכאה השיפוטית הדנה עפ"י דין תורה. יתירה מזו, הגדילו מנסחי ההסכם לקבוע: "אם אחד מהם בניגוד להסכם זה יפנה לביד רבני במקום לסמכות אזרחית בכל נושא פרט לטקס הגט, הצד שיפנה לבי"ד הרבני יממן לצד השני את כל הוצאותיו המשפטיות בפועל לצורך ניהול הליכים אלה בבי"ד רבני כולל שכ"ט עו"ד". ובנוסף לכך, הצדדים גם מוותרים על זכותם לממש כל פס"ד שיינתן בביה"ד הרבני.
מעשה חריג נוסף שעשו הצדדים בנידון זה הוא חתימה על "שטר התנאה והרשאה" שבו נקבע כדלהלן:
****
בסעיף 50 לסיכומים מציינת ב"כ המבקשים ש"שטר ההתנאה" "נערך ע"י מרכז צדק לנשים בהסתמך על רבנים שאישרו אותו מבחינה הלכתית". ב"כ המבקשים אינה חושפת את זהותם של אותם רבנים שאישרו את השטר, וביה"ד אינו יודע איזה גורם הלכתי בר סמכא אישר הסכם זה.
יצוין ששטר זה כולל בסעיף 7 "שבועה על דעת רבים שלא לבטל שום תנאי מן התנאים שפורטו בשטר זה" וכולל בתוכו הסכמת הצדדים: "כי אדעתא דהכי שלא ינתן תוקף להסכם זה בעתיד כוונתם היתה שלא להתקדש כדמו"י, אלא להיות כאיש ואישה ללא קידושין".
התנאים המפורטים בשטר, מעלים שאלות הלכתיות חמורות ביותר, בכל אחד מהן.
בסעיף 5 לסיכומים כותבת ב"כ המבקשים למרות שהם מודעים שנושא תנאי בקידושין שנוי במחלוקת הלכתית אין כל מניעה שמועצת הרבנות הראשית תכיר בהם כזוג נשוי. בסעיף 6 מבוקש שבית הדין ידון עקרונית בנושא תנאי בקידושין, "בתקוה שדיון זה יוביל למסקנה כי קידושי תנאי אפשריים לכתחילה ולכל הפחות שזוג הנישא בקידושי תנאי יוכל לקבל תעודת נישואין…".
ביה"ד תמה על התנהלות זו, מן הראוי היה לברר בבית הדין עוד קודם מעשה את הערך והתוקף שיש לשטר זה, ולאחר מכן לעשות מעשה על יסוד אישור מתאים, אך לא להיפך.
בדיון מיום י"ב חשון תשע"ז (13.11.16) שאל ביה"ד את המבקש מספר שאלות כמפורט בפרוטוקול שורות 65-88 וכדלהלן:
"בית הדין: למה לא נרשמתם ברבנות?
המבקש: הרב מיכאל אברהם לא מוסמך ברבנות.
בית הדין: יכולת לבקש ברבנות שיאשרו לו לערוך את החופה.
ב"כ המבקשים: אבל לא היו נותנים לו לעשות את התנאי.
בית הדין: עובדתית האם קיימת מניעה שתגשו כעת לרבנות בירושלים לבקש ולהירשם לנישואין בחו"ק כדמו"י.
המבקש: אני לא רוצה. אני רוצה שיכירו לי בנישואין האלו כמו שהתחתנתי.
בית הדין: מבחינה טכנית אין לך בעיה נכון?
המבקש: גם לך מבחינה טכנית אין בעיה לשים חותמת.
בית הדין: נכון, אבל אתה מבקש לפרוץ דרך חדשה ובנוסף מבקש שביה"ד יהיה שותף לזה, אבל מאחר שביה"ד מחויב למסורת פסיקה של כל הדורות כשהנושא הזה עלה, והיו גדולי עולם שעסקו בזה והגיעו למסקנה שזה לא דרך נכונה האם אתה מבקש שנהיה שותפים לדרך שהם קבעו שאינה נכונה.
בית הדין: בתוך הליך קצר של כמה שעות אתה יכול לסיים את נושא הרישום, אלא מה יש לך איזה אג'נדה שאתה רוצה לקדם.
ב"כ המבקשים: נכון."
עולה מהאמור, שהמבקשים בכוונת מכוון לא נרשמו לנישואין בלשכת רבנות מוסמכת בגלל שהיו מודעים לכך שיסרבו לבצע עבורם תנאי בקידושין, ולכן הם גם מסרבים כיום לפנות ללשכת הרבנות בירושלים לעריכת רישום לנישואין כדמו"י. למרות החריגה שיש במעשיהם מסידור חו"ק כדמו"י ומדרישות החוק והתקנות, הם מבקשים שביה"ד יאשר בחותמתו את מעשיהם בדיעבד, כאילו היה זה אישור טכני בלבד.
מעיון במסמכים שצורפו לתיק עולים תמיהות נוספות, המבקשים נישאו ביום י"ב אב תשע"ו, ואישור לרווקות הלכתית, שחייב להינתן עוד קודם למועד סידור החו"ק, ניתן ע"י הרב אברהם דוב לוין למבקשים נחתם על ידו ביום כ"ח באב תשע"ו, דהיינו 16 יום אחר החתונה.
עד הקידושין **** הופיע בפנינו ביום י"ב חשון תשע"ז (13.11.16) ונשאל על התנאי בקידושין והשיב (בשורה 35): "ידעתי שיש תנאי לא ידעתי מה פרטי התנאי, לא קראתי שום מסמך, חתמתי רק על הכתובה, לא זוכר אם חתמתי על שטר" ובשורה 40 אמר: "לא בקשו ממני להיות עד על התנאי". כשבוע לאחר הדיון הגישה ב"כ המבקשים הודעה בשם העד שטעה בעדותו כאשר אמר שלא חתם על שטר התנאי בקידושין והתברר לו שאכן חתם. כך ציינה גם בסיכומים סעיף 42.
עוד יצוין שלמרות שבמבוא להסכם הנ"ל נאמר שעל שטר התנאה והרשאה יש לחתום לפני הנישואין, התאריך המופיע על השטר מתחת לחתימת העדים הוא י"ג אב תשע"ו כאשר הקידושין נעשו בי"ב אב תשע"ו כמופיע בכתובה ובאישור הרב לוין לנישואין. דברי העד בפנינו ותיקון עדותו אחר הדיון והתאריך על שטר התנאה והרשאה שהינו מאוחר ממועד הקידושין מעלים ספיקות על מה שאירע שם בזמן אמת.
אישור חו"ק כדמו"י שנתן הרב אברהם דוב לוין למבקשים אינו נושא תאריך ובו נאמר:
****
מסמך זה נכתב כאישור לחופה וקידושין שנערכו קודם לכתיבת המסמך, ואישור לרווקות הלכתית של המבקשים נחתם כשבועיים אחר החתונה, והתנהלות זו אומרת דרשני.
במסמך נוסף שצורף לבקשה שכותרתו "התחייבות קדם נישואין" ואינו נושא תאריך חתמו המבקשים בפני הרב אברהם דוב לוין: "מתחייבים בזה שלא נפרד זה מזו לאחר שנינשא כדמו"י אלא בגט כדמו"י".
תוכנו של המסמך מלמד שנחתם ע"י המבקשים בפני הרב לוין לפני הנישואין, ולא ברור מדוע אישור הרווקות ניתן כשבועיים לאחר הנישואין.
במסמך אישור חו"ק כדמו"י הנ"ל מאשר הרב לוין "שבני הזוג הללו נשואין כדמו"י…ולא יפרדו זה מזו אלא בגט כדמו"י בבית דין זה" וזאת על סמך חתימת המבקשים בפניו כנ"ל.
הרב לוין היה מודע לכך שהמבקשים לא נרשמו לנישואין כנדרש, והם ישארו רשומים כרווקים בתעודת הזהות ובמרשם האוכלוסין, ולכן דרש מהם להתחייב שלא יפרדו אלא בגט כדמו"י בבית הדין שלו. אולם כיצד יֵדע הרב לוין אם המבקשים חיים בשלום או שמא נפרדו, וכי הוא עוקב אחר כל הזוגות שנישאו בעזרתו ללא רישום בלשכת רבנות לדעת מה המצב אצלם. ואם יפָרדו הכיצד ידאג לכך שימלאו אחר התחייבותם ויופיעו בפניו לסידור גט כדמו"י. היכן יתועד סידור הגט שיעשה כאשר הם רשומים כרווקים במרשם האוכלוסין, ומשרד הפנים יסרב לעשות שינוי במעמד האישי שלהם ללא אישור של ביה"ד הרבני על הנישואין ועל הגירושין.
בנוסף, ככל הידוע לביה"ד, הרב לוין אינו מורשה לסדר גיטין, וסידור גט פרטי הינו עבירה פלילית.
האמור בתחתית האישור של הרב לוין: "פרסום עריכת חו"ק לזוג הנ"ל מפורסם לציבור באתר מבוי סתום". אינו מסיר החשש של שמא יפרדו ללא גט. אנשים סומכים על הרשום בת.ז. ובמרשם האוכלוסין ולא הולכים לבדוק מה פרסמו באתר "מבוי סתום" שאינו אתר מוכר ומוסמך לפרסום זוגות נשואים.
ב"כ המבקשים מציינת בעצמה בסעיף 27 לסיכומים, את התייחסותם החמורה של דייני ישראל ובתי הדין הרבניים לתופעה של נישואין פרטיים ללא רישום כנדרש בלשכת רבנות מוסמכת . היא מציינת לתיק רבני פ"ת 911486/1 מיום א' תמוז תשע"ג (9.6.13) ותיק רבני פ"ת 857865/2 מיום כ"ה חשון תשע"ד (29.10.13), בו ציינו שעובר לחתימת פסק הדין תוקנה פקודת הנישואין והגירושין (רישום)(מספר 2) התשע"ד-2013 והוטל עיצום פלילי של עד שנתיים מאסר על כל מי שאינו דואג לרישום הנישואין או הגירושין שלו או לרישום הנישואין או הגירושין שהוא סידר לאחר . נציין עוד לתיק תיקון מעמד אישי 794163/1 מביה"ד פ"ת מיום כ"ט אדר תשס"ט (25.3.09 ) פורסם בנבו, בו פנה ביה"ד "לנשיא ביה"ד הגדול ולכל הגורמים המוסמכים שבידם לפעול, להביא לתיקוני חקיקה שיגדירו נישואין פרטיים כעבירה פלילית, ויקבעו עונשים וקנסות למי שיעבור על הוראות מועצת הרה"ר בכל הנוגע לרישום ועריכת נישואין כדמו"י, ולעריכת גיטין ורישומם כדין וכראוי. בכלל זה מבקשים מנשיא ביה"ד הגדול לפנות לבתי הדין הפרטיים ולהעמידם על חומרת הענין ועל התקלות הנגרמות מכך".
דיון והכרעה
במקרה הנוכחי סידור החופה והקידושין נעשה בדרך החורגת מהמקובל בשלושה נושאים.
האחד: הרב ד"ר מיכאל אברהם הודיע לבית הדין שאינו מוסמך לסידור חו"ק ואף אינו מוסמך לרבנות. הצדדים לא נרשמו לנישואין ברבנות המוסמכת כמקובל, ובלא שנעשו הבירורים המקובלים ביחס לכל זוג בטרם מאושר לנישואין בהתאם לנהלים המקובלים ברבנות. הבירור נעשה על ידי המסדר חו"ק הנ"ל עפ"י שיקול דעתו ובסיוע גורם פרטי הרב א.ד. לוין, שלא פעל במסגרת הליך רישום נישואין הקבוע בחוק ובתקנות.
השני: נעשתה הפרדה בין הקידושין שסודרו בשעות הצהרים ובין הנישואין שנערכו בשעות הערב.
השלישי: הצדדים ביקשו להסדיר תנאי בקידושין בדרך שהוצעה להם, ובשעת מעשה עשו את הנדרש לפי הבנתם על מנת שהקידושין יהיו בתנאים שעלו על הכתב במסמך שנחתם על ידם קודם לנישואין.
סידור חו"ק על ידי אדם שאינו מוסמך ואינו מורשה
גם אם אכן יתברר שבנידון זה נעשה הליך שלאחריו דין האשה כאשת איש, עדיין יש טעם שלא לתת פסק דין לאישור הנישואין, וזאת מפני תקנת הציבור המחייבת להימנע מאישור בדיעבד של חו"ק שנעשו שלא עפ"י הסדרים שנקבעו בחוק ובתקנות.
דוגמה נוספת לקלקולים הקשים העולים בנסיבות של סידור חו"ק שאינם מוסדרים ברישום כחוק מפורט בפסקי דין הנ"ל, אפשר לראות בפסק דין מבית הדין בחיפה שניתן רק לאחרונה, ביום ד' שבט תשע"ז (31/01/2017), בתיק 531377/9 שהתפרסם על ידי הנהלת בתי הדין. באותו מקרה לאחר שנערכו קידושין פרטיים ללא רישום כחוק, הבעל התכחש לכך שנשא בחו"ק את אשתו, ואם לא היתה נחשפת ומתבררת טענתו השקרית, היתה אשת איש נשאת מחדש בלא ג"פ עם כל ההשלכות החמורות לכך. לפיכך אין ספק שתקנת הציבור מחייבת שלא לתת להליך כזה כל גיבוי ותמיכה אף בדיעבד.
המקורות בהלכה השוללות סידור חו"ק על ידי מי שאינו מורשה ולא הוסמך לכך
במסכת קידושין דף ו. – "כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהן". וכתב בספר שבות יעקב ח"ג סי' קכ"א – "הכוונה היה שלא יסדר קידושין וגיטין לכתחילה, אם לא שהוא מומחה לרבים שיודע בטיב גיטין וקידושין … לכן תקנה קבועה תקנו שלא ליתן קידושין בלתי התרת הרב שהומחו עליהם".
ובשו"ת כנסת יחזקאל סי' עב כתב – "אמנם אם אדם יעלה על רוחו לב לסדר קידושין בלתי רשות והורמנא האב"ד הקהילה או דמדינה … היו לא תהיה כזאת בישראל … וכל גאוני ארץ קבלה בידם מרבני צרפת שקבלו מן ר"ת, שגזר ואמר לבל יסדר קידושין כי אם שנבחר לרב בקהלה או מדינה … ויעבור על אלה מוחרם הוא מפיהם ומפי כתבם".
ועיין בשו"ת בית יצחק חיו"ד ח"א סי' כו (אות ג') שהסכים עם השבות יעקב והכנסת יחזקאל, וסיים – "מובטחנא ששארית ישראל לא יעשו עוולה, אם ידעו שיש איסור בדבר".
וכן בשו"ת דברי מלכיאל חלק ד' סי' קי"ט וחלק ה' סי' רכג חיזק את דברי השבות יעקב הנזכרים, ואף הורה להצריך לסדר חו"ק כדמו"י פעם נוספת ע"י רב המוסמך והמורשה לסדר חו"ק, וכן הורה בספר קומץ המנחה ח"א סי' צה, הובא באוצה"פ אה"ע סי' מט ס"ג.
ולהלן מש"כ הרבנים הראשיים לישראל, הג"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל והג"ר בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל בחודש שבט תש"י (הובאו דבריהם בספר היכל יצחק חלק אה"ע ח"א סי' ה' בהערה) ותקנה זו הנזכרת להלן ידועה היא בשם "חרם דירושלים" –
"דבר נהוג ומקובל בארץ ישראל מפי מרנן ורבנן תקיפי ארעא דישראל הקדמונים זצ"ל, וכן נהוג ברוב קהילות ישראל שלא לסדר קידושין ונישואין, אלא ע"י מוסמכים וממונים לכך מטעם הרה"ר לישראל ולשכות הרבנות המקומיות ומשרדי הרבנות הראשית שבכל עיר וכרך. תקנה זאת מיוסדת עפ"י דינא דתלמודא – כל מי שאינו בקי בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם. ולא כל אדם רשאי ליטול השם לעצמו ולאמר שהוא בקי בטיב קידושין וחליצות, אם לא שהוסמך לכך מפי הרבנות הראשית והמקומית, וגם התמנה לתפקידים אלו. הלכה זאת כתבה רמ"א ז"ל יו"ד סי' רמ"ב ואה"ע סי' קנ"ד, והיא מקובלת בכל ארץ ישראל בזהירות מרובה (עיין פתחי תשובה אה"ע שם ס"ק א'). ועל יסודה הננו גוזרים לאסור על כל איש ורב בישראל לסדר קידושין, נישואין, אם לא שהוסמך והתמנה לתפקידים אלה עפ"י כתבם וחתימת ידם של הרבנות הראשית שבערי ארץ ישראל. וכל העושה זאת שלא ברשות, הרי הוא פורץ גדרם של ראשונים כמלאכים ז"ל. בתוקף הטלת חרם על העובר ככל חומר תקנות הרבנים בישראל, על כל קהילות ישראל הקיימות ואילך שתתקיימנה להבא בעזה"י, לשמור ולקיים את כל הכתוב בהם עד בוא גואל לישראל. ושומע לנו ישכון בטח, ושאנן מפחד רעה, ולשומעים ינעם ותבוא עליהם ברכת טוב".
עוד קודם לכן, בשנת תרצ"ב, כתב הגאון ר' חיים עוזר זצ"ל מח"ס אחיעזר, בתשובה (שהתפרסמה בקובץ "המעיין" ניסן תשנ"ז) שבו הגאון ר' חיים עוזר זצ"ל מתייחס לחופות הנעשות שלא במסגרת רישום מסודר במדינה, וכתב שעניין גדול ונחוץ להמנע מכך וחוב קדוש מוטל לפרסם להמנע מכך, מכיון שתופעה זו עלולה להביא לידי תקלות גדולות – "באשר כל מעשיהם בצנעא, נכשלים על ידי אלה שאינם יודעים בטיב גיטין וקידושין, וגם בלי דרישה וחקירה מוקדמת באיסורים חמורים וגם איסורי ערוה".
כמובן שדברי הגאון ר' חיים עוזר זצ"ל התייחסו לחובת רישום נישואין כחוק אצל השלטונות הפולנים או הרוסים, ק"ו למצב בימינו בארץ שענייני נישואין מסורים על פי חוק לרבנות הראשית.
כמו כן נשיא ביה"ד הגדול והראשל"צ הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א התייחס בחודש כסלו תשע"ז למקרה חריג של נישואין פרטיים למי שרצה לשאת אשה על אשתו וכתב בתוך דבריו שם:
"וזאת למודעי, שגם הנושא אשה אחת בלי רשות הממונים על כך מטעם הקהל, עובר באיסור חמור, שהקדמונים אסרוהו בחרם, כדאיתא בשו"ת מהרח"ש (ח"ד סי' י"ח) ושו"ת מהרשד"ם (אה"ע סי' כ"א) ושו"ת מהרי"ט (ח"א סי' קל"ח), ועי' קצוה"ח (סי' נ"ב ס"ק א') דשקיל וטרי אם עדי הקידושין עברו על החרם ונפסלו לעדות והקידושין בטלים, ועי' אוצה"פ (שם סי' מ"ט) אם גם בזמן הזה החרם בתוקפו, והעדים פסולים.
ומצוי שאלו שעושים דין לעצמם ומקדשים אשה בלי לקבל אישור מהרב רושם הנישואין ברבנות המוסמכת, אינם מקפידים על סדרי עריכת החופה ועל כשרות עדי הקידושין כפי שנהגו בתפוצות ישראל, ואף עוברים על תקנות הקדמונים שקיבלו עליהם בחרם, ושבו ראשי הרבנות הראשית לפני כשישים שנה וקבלום בחרם, שלא לקדש אשה שלא בשעת חופה, ושלא בפני עשרה, כמו שהאריך מרן זצוק"ל (יבי"א ח"ד אה"ע סי' ה' אות י', ו-ח"ז אה"ע סי' י"ח אות ז', ו-ח"י אה"ע סי' כ"ו) שהמשנה בדברים אלו, יש לדון בתוקף קידושיו. ועוד תקלות חמורות הנגרמות מכך שהנישואין אינם נרשמים במשרדי הרבנות כדת, ונמצאת אשה יוצאת מבעלה בלי גט, או בגט שכשרותו מוטלת בספק, בלי כל תיעוד ופיקוח".
ומסיים כבוד נשיא ביה"ד הגדול דבריו שם בפניה לציבור: "ואני פונה לכל אחד מאחינו בית ישראל, שמי שידוע לו על מקרים ומעשים כאלה, של אינשי דלא מעלי, המקדשים ונושאים נשים אשר לא כדת ללא רישום כדין ברבנות מוסמכת, שיודיעו על כך לביה"ד הרבני במקום מגוריהם, ולמצוה רבה יחשב, לשמירת קדושת כרם בית ישראל. וה' יתברך יגדור פרצות עמו."
לסיכומים צורפה חוו"ד של הרב ד"ר מיכאל אברהם, שם ציין לשיטות הסוברות שמי שאינו בקי בטיב גיטין וקידושין לא יהיה לו עסק עמהן היינו להורות ולהיות דיין, אך אין מניעה שיעסוק בסידור חו"ק בלבד, וכפסק השו"ע סי' מט סעיף ג'. אולם, גם לפי שיטה זו הדברים אמורים ביחס לסידור חו"ק שגרתי ע"פ המסורת המקובלת מקדמת דנא ללא כל שינוי, כשהרב עורך חו"ק כפי שראה בשאר סידורי חו"ק שנכח בהן. אין ספק שדברי השו"ע הקובע שמי שאינו בקי בטיב קידושין ימנע מלהורות בהם, מתייחסים גם להליך סידור חו"ק הכולל מרכיבים חריגים שאינם מקובלים כלל, וכל אחד מהמרכיבים טעון בירור הלכתי מעמיק. סידור חו"ק מהסוג הזה, הינו הליך הכולל הוראה ופסיקה לגופן של אותן סוגיות.
הרב ד"ר מיכאל אברהם אינו מוסמך לרבנות ואינו מורשה לסידור חו"ק, ולכן אינו רשאי ליטול לעצמו עטרה של בקי בטיב קידושין, ובשאר הסוגיות החמורות ששטר התנאים מתייחס להן, על יסוד טענה בעלמא בלא אסמכתא ובלא שהדבר התברר בפנינו.
החקיקה והפסיקה האזרחית
סעיף 2א לפקודת הנישואין והגירושין (רישום) קובע:
בני זוג יהודים המבקשים להינשא, רשאים להירשם לנישואין אצל כל רב שמונה כרושם נישואין לפי סעיף 2(6) לחוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם-1980, בלא קשר למקום מגוריהם או למקום עריכת הנישואין.
על פי הוראת חוק זו, הסמכות לסדר קידושין ונישואין, מסורה לרב, אשר ניתנה לו כשירות לכהן כרב רושם נישואין, על ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל, על פי סעיף 2(6) לחוק הרבנות הראשית לישראל, התש"מ-1980. בשנת תשנ"ח פרסמה הרבנות הראשית לישראל את "הוראות נוהל רישום נישואין", הקובעות מי רשאי לערוך נישואין בישראל, את שלבי הליך הנישואין ואת חובותיו של עורך הנישואין, והסנקציות שבצידן. על פי הוראות אלו, הליך הנישואין כולל שלושה שלבים. א. הרשמה לנישואין; ב. עריכת החופה והקידושין; ג. הנפקת תעודת הנישואין והפצתה.
בשנת תשע"ג פרסמה הרבנות הראשית "תקנות והוראות לרישום נישואין". אלו אושרו בישיבת מועצת הרבנות הראשית לישראל ביום י"א טבת תשע"ג.
בתי המשפט הכירו בכך, כי יש לראות בהסדרים שהונהגו על-פי התקנות משנת תש"י, לענין הכניסה לברית הנישואין, משום הסדרים שיש להם הגושפנקה והחותם של המשפט העברי עיין בג"צ 47/82 קרן התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' שר הדתות פ"ד מג(2), 661, 680. עוד נאמר (שם), כי לא זו בלבד אלא מכוח הוראת סעיף 2 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, הפכו ההסדרים האמורים להיות, באשר לעריכת נישואין בין יהודים בישראל, חלק ממשפט המדינה, ומכאן שהם משקפים גם את מדיניותו של המחוקק החילוני בשטח זה.
גם המבקשים בסיכומיהם ציטטו מדברי השופט עציוני (ע"א 70\450 [15] בעמ' 139 שכתב: "ברור שאין עניין של רישום נישואין דבר של מה בכך, וכי אין הוא מצטמצם לדרישות פורמליות גרידא, אלא חשיבותו היא במניעת תקלות מרובות העלולות להיווצר על ידי עריכת נישואין פרטיים ללא כל ביקורת, ובדיקת כשרות הצדדים לנישואין, עדיהם וכו'".
בהתאם לגישה זו, סרבו בתי המשפט האזרחיים לפסוק מזונות לאשה שנישאה לבעלה ב"נישואין פרטיים". ראו: ע"א 32/81 משה צונן נ' סלביה שטל פ"ד לז(2), 761, 766, דברי השופט מ' אלון:
"מדיניות משפטית זו בדבר שלילת תוקפם של נישואין פרטיים יסודה בעקרון-על של שמירה על תקנת הציבור, מינהל תקין וסדרי חברה בסיסיים, אשר משמעות מיוחדת נודעת להם בקביעת תוקף מעמד הנישואין והתוצאות הנובעות ממעמד זה, הן לעניין היחסים שבין בני הזוג בינם לבין עצמם והן לעניין היחסים שביניהם לבין הציבור בכללו."
במלים אחרות: עצם עריכתם של נישואין פרטיים, מהווה פגיעה כה קשה בתקנת הציבור, עד שהיא מצדיקה שלילת מתן אישור בדיעבד לנישואין אלו, והן ייחוס נפקות לנישואין אלו כלפי בני הזוג עצמם וכלפי הציבור עצמו. מאליו מובן, כי בדברים אלו אין לשלול את התוצאות ה"איסוריות" של נישואין אלו, דהיינו, הגבלות לחומרא, אשר אנו מטילים על בני זוג הטוענים כי נישאו באופן "פרטי". ויודגש: אם כתוצאה מהגבלות שיוטלו מספק ולחומרא על בני זוג אלה להינשא לעלמא, יראו בכך רשויות המדינה כאישור בדיעבד לנישואין אלו על ידי בית הדין הרבני, נמצאת מעקר מניה וביה את המדיניות המשפטית הרואה בנישואין פרטיים פגיעה חמורה בתקנת הציבור.
הבקשה שבפנינו שהיא בקשה למתן סעד הצהרתי לאישור נישואין, הינו ענין שבשיקול דעת של בית משפט או בית הדין, אם לתיתו אם לחדול מלתיתו. בע"א 123/81 גי.בי.טורס בע"מ נ' חאייק, פ"ד לח (2) 425 פסק השופט דב לוין:
"אכן מקורו של סעד זה בדיני היושר ולפיכך ירתע בית-המשפט מלהעניק סעד הצהרתי לתובע, שהתנהגותו בנושא המשפט נגועה בחוסר תום לב או באי נקיון כפיים. מתן פסק דין הצהרתי מסור לשיקול דעתו של בית המשפט המתבקש לתיתו, המכלכל צעדיו לפי הנסיבות".
בע"א 1662/99 חיים נ' חיים פ"ד נו(6) 295, 347, אמרה השופטת שטרסברג-כהן:
"סעד הצהרתי שהוא סעד שביושר. בשקלו אם להעניק סעד זה, רשאי בית המשפט לתת דעתו בין היתר, להתנהגות התובע".
וקודם לכך, שם, 346:
"…בכך מעלה הוא בשני הליכים שונים שניהל טענות סותרות שאינן עולות בקנה אחד. כלל הוא כי אין "…לתת גושפנקא לטיעונים סותרים כאמור. תקנת הציבור סולדת מן המניפולציה בהליכי משפט…" (ע"א 1393/92 קזצ'קוב הבל נ' קזצ'קוב [25], בעמ' 361).
בע"א 4076/00 נצחון צפורה בראשון בע"מ נ' מירם זמברובסקי בע"מ נו (3) 41, הוסיף השופט מצא:
"הלכה היא כי סעד הצהרתי הוא סעד שבשיקול דעת".
המבקשים בסיכומיהם מציינים כי קיימים בתי דין פרטיים שאינם חלק ממסגרת הרבנות הראשית לישראל, וסידורי חו"ק המוסדרים על ידם מוכרים על ידי בתי הדין, ולכן מבקשים להרחיב את היריעה גם לסידור החו"ק דנן.
במענה לטענה זו יובהר כי בתי הדין הפרטיים אינם מסדרים בעצמם חופה וקידושין. קיימות לשכות רבנות שבהם רבנים רושמי נישואין שקבלו את האישור המתאים מהרבנות הראשית שהאצילה להם מסמכותה, וזאת לאחר שעברו את הבדיקות המתאימות. בכך פעילותם היא מכח הגוף המורשה עפ"י חוק, ואינו דומה לגורם אחר שהוא חסר את ההסמכה המתאימה.
אמנם קיימים מקרים ספורים בכל שנה שמוגשים לבתי הדין בקשות לאישור נישואין שנערכו על ידי רבנים פרטיים בלא רישום מוקדם לנישואין בהתאם לחוק. בעניין זה קיימת הנחיה של מנהל בתי הדין הרבנים, הרב שמעון יעקבי, לדרוש כתנאי מוקדם לדיון באישור הנישואין "התחייבות של הרב מסדר החופה והקידושין שלא לסדר עוד חו"ק בעתיד, אלא אם בני הזוג יביאו לפניו אישור בכתב מרשות מוסמכת לרישום נישואין בישראל כי בני הזוג נרשמו כחוק לנישואין וכי הם מופנים אליו לסידור חו"ק". ההנחיה ניתנה לפני כמעט שנתיים, ולפי הנמסר ממנהל בתי הדין הרבניים לא נמצא מאז מקרה של רב שסידר חופה וקידושין באופן פרטי שחזר ושנה על דרך קלוקלת זו. במקרה דנן סירב מסדר החופה והקידושין לחתום על התחייבות כאמור. לסירוב זה על רקע יתר הנסיבות יש השפעה על הכרעת הדין.
יש לציין כי במקרה הנוכחי, ההליך סודר תוך קריאת תגר מפורשת על המנהג הנהוג בעם ישראל מאות רבות של שנים להסדיר את הקידושין והנישואין באותו מעמד, ויש שאף תקנו תקנה והטילו חרם על הנוהגים בהפרדה, ודנו לבטל את קידושיו של העובר על התקנה ועיין לרדב"ז בתשובה ח"ב (סי' תרסד) שכתב, שישנה הסכמה קדומה בירושלים שלא יקדשו אלא בזמן הנישואין. והובא בארץ חיים סתהון. ובשו"ת יביע אומר ח"ד (חלק אבן העזר סימן ה' אות י') כתב: "וכן כתב בספר פרי הארץ ח"ג (חלק אבן העזר סימן ב'), וז"ל, נודע לעין כל הדרים פעה"ק ירושלים ת"ו, אשר ישנה הסכמה קדומה בינינו בחרמות ובנידויים ובכל תוקף מקדושים אשר בארץ המה, שלא לקדש שום בת ישראל טרם עת הנישואין בתוך תחומה של עיר, וכל העובר ע"ז לקדש בקרב הארץ הרי הקידושין ההם מופקעים ועומדים, ואפילו שיהיו במאה עדים, אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה, והרי הוא נלכד ברשת נח"ש. והסכמה זו נהוגה אצלינו עד יבא מורה צדק. וכן אנו נוהגים לענין מעשה. ואין מקדשין אשה שלא בשעת נישואין פעה"ק ירושת"ו, זולתי בשמעון הצדיק שהוא חוץ לתחומה של ירושלים". וכן בשו"ת אדמת קודש ח"א (חאה"ע סי' לט), שהוא חרם עולמי שלא לקדש אלא בשעת החופה.
שטר ההתנאה וההרשאה
ההליך סודר מתוך מגמה להסדיר תנאי בקידושין ובנישואין, וזאת בניגוד לפסיקה שניתנה בזמנו בשנים שקדמו למלחמת העולם השניה, שכל גדולי ישראל הביעו התנגדות נחרצת להצעה לסדר קידושי תנאי. דבריהם נאספו בספר "אין תנאי בנישואין" (וילנא תר"ץ), שבו נאספו חתימות יותר מארבע מאות רבנים ששללו את ההצעה. ועיין בשו"ת אור שמח ח"ג סי' י' שהאריך לנמק את שלילת הצעה זו, ודבריו יפים גם לנסיבות שבהם עקירת הקידושין אינה על פי פסיקת הערכאות אלא גם בנידון זה, כפי המתברר למעיין בדבריו.
בספר עזרת כהן (להראי"ה קוק זצ"ל) בסי' מב התייחס באריכות רבה להצעה זו, ובתוך דבריו כתב:
"אין זה דבר כ"כ זר מה שהונהג שלא להשתמש בסידור התנאים כי אם באופן מכריח מאד, ולא ליתן לזה מהלך קבוע למסור לרבים, שיש בזה סוף סוף טשטוש של צורת מצות הנישואין, שהוא יסוד קדושת המשפחה בישראל, שתנשא אשה ע"י קידושין, והקידושין ככל מצוה של תורה צריכין להיות ודאין ולא מסופקים, וחלילה לעשות סדר מפורסם למיני נישואין מסופקים כאלה, בלא שאלת חכמים גדולים ומובהקים, שידונו על כל פרט בפני עצמו אם הדבר כדאי בשביל ההכרח הנמצא ביחוד באותו המאורע להיכנס בפרצה דחוקה זו של קידושין תנאיים מסופקים כאלה. ובשביל כך היתה הצעקה מרוב גדולי ישראל גדולה מאד נגד כל מי שרוצה לעשות מזה הענין, (למרות מה שמפורסמות הן כל דרכי התנאים הללו), דבר של מעבר לרבים, ושיהי' עי"ז מסור לכל, ומי יודע לכמה תקלות יוכל דבר זה להביא בעצם המושג של חיי המשפחה בישראל, שצריכה בכלל תמיד להיות מקודשת קדושה ודאית ולא מסופקת ומתנודדת… בהא נחתינן ובהא סלקינן שלעשות מזה תיקון עולם ומדרך לרבים הוא דבר בלתי אפשר, אבל לקבוע לפעמים ע"פ הסכמת גדולי הוראה אחרי שהמאורע יהי' מוצע לפניהם בכל פרטיו, ויוסכם שיש שם חשש גדול של עיגון, כבר הרשות נתונה להתנהג כן ע"פ הוראת גדולי הפוסקים", עכ"ל.
וכן בספר מלמד להועיל ח"ג סי' כב, שבתשובתו שלל את ההצעה הנזכרת, בתוך דבריו כתב:
"אמנם כל רואה מבין ישכיל כמה דקדוקין יש בקידושין על תנאי וכמה זהירות צריך לזה שיהיה התנאי קיים לבטל הקידושין, ואם יזדמן שנצטרך לעשות קידושין באופן זה צריך לעשות ע"י רב גדול שהוא בקי היטב בכל הדינים השייכים לזה ושהוא זהיר בתכלית הזהירות לעשות הכל כדין וכדת, אמנם בזמנינו שסידור הקידושין לכל רב צעיר לימים מסור, קרוב לודאי שהקידושין על תנאי לא יסודרו עפ"י כל הדקדוקים שנתקנו בזה ע"י גאוני ישראל. חוץ מזה רוב פעמים כמעט אי אפשר לסדר קידושין כאלה בזמנינו כראוי וכהוגן כאשר יראה הרואה בתשובות שנזכרו לעיל, והתנאי לא יעשה עפ"י משפטי התנאים ובעת הצורך, ועפ"י הדין יהיה התנאי בטל ומעשה הקידושין קיים, והאשה הנישאת לאחר על סמך תנאי כזה בניה ממזרים גמורים", עכ"ל.
לא מצאנו לנכון לפרט במסגרת הנוכחית את הליקויים היסודיים בהסדרת התנאים על מנת שלא לסייע בניסיונות ל"מקצה שיפורים". אך זאת נוכל לקבוע: כמה גדולים דברי חכמים, הגאון מלמד להועיל מתוך גדלותו בתורה וחכמת החיים שלו, ניבא ש"קרוב לודאי שהקידושין על תנאי לא יסודרו עפ"י כל הדקדוקים שנתקנו בזה ע"י גאוני ישראל". ונבואתו אכן התגשמה לנגד עינינו.
גם בנידון שבפנינו, לאחר עיון בפרטי ההליך שהוסדר לצדדים לרבות שטר ההתנאה וההרשאה נוכחנו שההליך הוסדר באמצעות אדם שאינו בקיא היטב בכל ההלכות הרלבנטיות, ובכך הזוג הצעיר הוטעה לחשוב שמסדירים עבורו קידושי תנאי, אך למעשה התנאי אינו בתוקף בהיותו מוסדר בדרך שאינה נכונה.
מאחר והמבקשים נישאו על דעת כן שיסדירו להם קידושי תנאי ולבסוף הוסדרו להם קידושין בלא תנאי, מתעוררת שאלת קידושי טעות. יש מקום לברר שאלה זו, אולם במסגרת הנוכחית איננו משלימים בירור שאלה זו.
יש לציין כי בשטר התנאים מופיעה חתימת העדים כשהתאריך הוא י"ג אב תשע"ו, ועפ"י שטר זה יש בפנינו עדות העדים שההליך הוסדר לאחר מועד סידור הקידושין שהיה ביום י"ב אב תשע"ו, וכבר לא היה בו תועלת ליצור קידושי תנאי. אולם בעדותם בבית הדין העדים חזרו בהם מעדותם שבשטר והעידו שהשטר נחתם ביום י"ב אב, ובסיכומי הטענות הובהר נפלה טעות סופר בשטר. נסיבות אלו גוררות את ההכרח בבירור הלכה בהלכות עדות האם "כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד", והאם העדים יכולים להעיד בבית הדין עדות אחרת מעדותם בשטר. בנסיבות הנוכחיות אין נפקא מינה בבירור הלכה זו. עכ"פ התנהלות זו, שגם אליבא שהמבקשים הוסדר עבורם שטר תנאים שגוי במרכיב מרכזי של מועד חתימתו, מבטאת היעדר הקפדה על התנהלות נכונה גם לפי דרכם של התומכים בהסדרת הליך כזה.
עוד יצוין לסעיף 7 ל"הסכם ושטר לנישואין בצדק ובהגינות" שבה נכתב: "האיש והאשה מצהירים בזאת כי אדעתא דהכי שלא יינתן תוקף להסכם זה בעתיד כוונתם הייתה שלא להתקדש כדת משה וישראל, אלא לחיות כאיש ואשה ללא קידושין".
בנסיבות הנוכחיות שהצדדים קבעו לעצמם תנאי כזה, הדבר מעורר תמיהה, כיצד הצדדים מבקשים מבית הדין לקבוע את מעמדם כנשואים לכל דבר וענין, כשהם בעצמם התנו שאם בעתיד לא ינתן להסכם תוקף, עקב ליקוי כזה או אחר, הקידושין מעיקרן חסרי תוקף והם כפנוי ופנוי המנהלים חיי משפחה ללא מסגרת של קידושין.
יש לציין כי אמנם בדיונים שהתקיימו הצדדים נמנעו מלבקש מבית הדין לעיין בהסכם הנ"ל ולקבוע את מעמדו, אך במסגרת סיכומי הטענות הצדדים ביקשו מבית הדין לעיין בפרטי ההסכם, ולקבוע את תוקפו. מאחר ובית הדין אינו מוצא מקום לאשר את תוקף ההסכם, וזאת מכמה טעמים שאינם מפורטים במסגרת הנוכחית. (במידה ונתבקש ותהיה לכך נפקא מינה למעשה, נתייחס לכך). לאור האמור, אין אפשרות לקביעה שהצדדים במעמד של נשואים, כשסעיף מס' 7 מביא לשלילת תוקף הקידושין בנסיבות אלו.
מסקנה
- בנידון זה, סידור החופה והקידושין נערכו על ידי אדם שאינו מוסמך לרבנות ואינו מורשה לסדר חו"ק. זאת בניגוד להלכה המחייבת סידור חו"ק על ידי רב מוסמך ומורשה תוך פריצת גדר וקריאת תגר על מנהגי ישראל מקדמת דנא, מתוך מחשבה שלאחר שיציגו עובדה מוגמרת בפני בית הדין, כביכול "יאלצו" את בית הדין לאשר את ההליך בדיעבד ובכך לרוקן מתוכן את החוק והתקנות. התנהלות זו היא חסרת תום לב ובדרך שאינה מקובלת, לפיכך גם אם היו הקידושין בתוקף, דינה של הבקשה להידחות.
- במקרה זה, התעוררו ספקות רציניים אם הקידושין בתוקף. טרם השלמת הבירור במכלול הנושאים ההלכתיים המפורטים לעיל, דינה של האשה כספק מקודשת.
- ביה"ד מורה לצדדים להסדיר חו"ק כדמו"י באמצעות הרבנות המקומית, אך ללא ברכות מפני הספק. הרב שיסדר לצדדים חו"ק יבהיר להם באותו מעמד, שההליך מוסדר ללא כל תנאי.
- הצדדים ירשמו ברשימת מעוכבי נישואין לאחרים. הרישום יימחק לאחר הסדרת חו"ק ברבנות המקומית.
- עותק מהחלטה זו יועבר לעיון הרבנים הראשיים לישראל ומועצת הרבנות הראשית לישראל, לבחינת קביעת הנחיות לרבנים רושמי נישואין, אילו הסכמי קדם נישואין ניתן לאשר ולצרף לתיק הנישואין.
- ביה"ד פונה לרבנים הראשיים ולמועצת הרבנות הראשית לישראל, לבחון את פעילותם והתנהלותם של הגורמים המסייעים תוך שיתוף פעולה מוצהר לעריכת נישואין פרטיים, בניגוד לחוק ובניגוד לנוהל רישום ועריכת נישואין שנקבע על ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל.
פסק הדין מותר לפרסום באמצעות הנהלת בתי הדין, לאחר מחיקת פרטים מזהים של המבקשים ועדי הקידושין.
ניתן ביום ט"ז באדר התשע"ז (14/03/2017).
הרב אוריאל לביא – אב"ד
הרב שלמה תם
הרב דוד מלכא
העתק מתאים למקור
משה ביטון, המזכיר הראשי
נחתם דיגיטלית ע"י הרב אוריאל לביא בתאריך 14/03/2017 22:56