אובדן כלי ההקרה הקיומיים של הדת

תקציר:
אני סבור כי (א) מעבר לנתינת הקשר ומשמעות לחיים חומריים-מציאותיים, יש רובד נוסף וחיוני בהווייה הדתית הקשור להכרה בקיום של מושגים רוחניים, בדגש על קיומו של אלוהים. במקביל, (ב) החיים בעולם המודרני, הכוללים הטמעה עמוקה של מרכזיות החומר והאנליטיות, מאבדים את כלי ההכרה הנדרשים כדי לגשת לאותם רבדים קיומיים של הדת. עם זאת, אני משוכנע כי (ג) האינטואיציה הדתית נכונה וצריך למצוא דרך חזרה.
בהנחה שהניתוח שלי נכון (ואשמח להתייחסותך גם בנוגע לזה), רציתי לשמוע איך לדעתך ניתן לעורר את המודעות הדתית הקיומית, שעד כה לא קיבל מקום בחיי ובלימודי (לרבות בישיבה). ברקע, הספר "שתי עגלות וכדור פורח" עורר אצלי מחשבות שעזרו לי להתחקות אחר הפער בעולמי הדתי.
פירוט:
לפני כשנתיים, בערך באמצע השירות הצבאי, התחלתי לחוש שחסר משהו בעולם הדתי שלי. כשחזרתי לישיבה ניסיתי לזקק את הבעיה, וברצף שיחות עם הרב אושרי ברוך, הצלחנו להסיק כי מדובר בבחינה מסוימת של העדר אמונה באלוקים כיש אונטולגי; זאת, תוך כדי הזדהות (ריגשית ורציונלית) עם אורח חיים דתי-נורמטיבי. במקביל, חוויות שאני מתאר כפגישה עם הנשגב, בעיקר בעולם האומנות יחד עם תחושה של דלות הקיום המחייב פניה למשהו מעבר לעולם, לצד מודעות לעניות של תפיסת עולם אנליטילת טהורה, שכנעו אותי שאותם רבדים קיימים, ושעלי למצוא דרך לגשת אליהם.
אני חושב שהרב סולוביצ'יק, בספרו "איש האמונה הבודד", הצליח לעמוד על שני הרבדים השונים, בתיאורו את איש ההדר, הממוקד בחיים מציאותיים, לעומת איש האמונה שחווייתו הראשונית היא הדבקות באל. לקראת סוף המסה, הוא מדגיש כי גם איש ההדר נזקק לדת כדי להנהיר את חייו החומריים ולתת בסיס למערכות מוסר, משמעות או אסתטיקה. עם זאת, הוא טוען כי איש ההדר אינו מודע לרבדים נוספים ואף מכחיש את קיומם. התיאור של אותם "רבדים נוספים" חלקי ביותר, אך נראה כי מדובר בפנייה ישירה לאלוהים ולמה שמעבר לעולם, מבלי התייחסות להקשר החומרי. בין היתר, ניתן למנות רבדים יותר "קיומיים" או מופשטים: שאלת קיומו של אלוקים; השגחה; תפילה.
אני טוען כי משהו בעולם המודרני מאבד את תבניות ההכרה הנדרשים כדי לגשת לרבדים הנוספים הללו, וכתוצאה אני (ואולי אחרים) מוגבלים לחווייה הדתית של איש ההדר. כך, הגם שאני מגן על אורח החיים הדתי כנכון וטוב, אני עושה זאת מתוך עמדה סובייקטיבית, ואינני מוכן לתקוע יד ולקבוע כי יש ממשות לאלוהים. ניתן להדגים את האובדן בכך שלעיתים תכופות, נקודת המוצא לשיחה על דת היא הקושי לפרנס תפיסת עולם בלעדיה. כתוצאה אין דיון על רבדים של הדת שאינם נוגעים לעולם החומר.
ייתכן כי מאחורי שינוי זה, תופעות שעל פניו מצמצמות את מרחב ההשפעה של אלוהים בעולם. במסגרת זאת, שלילה של שכר ועונש כפשוטו, והטמעת הרעיון לפיו עולם הטבע מתנהל לפי חוקים [להוציא בחירה חופשית] ואולי תופעה נוספת של שלילת הבלתי ידוע או ממשי, המביא לביטול או אי-התייחסות לסוגיות כגון תחיית המתים ועולם הבא.
ולמה זה משנה? לתחושתי, צמצום הדת להנהרת חיינו המציאותיים מאבד ממנה, וכתוצאה מחיינו, רכיב חיוני. כמו כן, קשה עד בלתי אפשרי להבדיל בין תפיסה כזו לבין דאיזם, שהרי אין משמעות למעשה הדתי אלא רק לנורמות שהיא מכוננת. לא אתפלא אם רבים שותפים להעדר הגישה לרבדים העצמיים של האמונה בקב"ה, וייתכן כי תופעה זו מגבירה משמעותית את החזרה בשאלה. זאת, בהנחה כי האדם הדתי מתקשה להבדיל בין עולם הערכים העקרוני שלו לבין זה של חברו החילוני ומוסרי, ובמקביל הוא חש מוזרות במעשים הדתיים (מדוע משנה לאלוהים אם אני עושה…).
תודה, ואשמח להתייחסותך.