אוטוסוגסטיה וחוויית קיום המצוות
שלום וברכה,
עובדה היא שמצבו הנפשי של היהודי הדתי משתנה בכפוף ללוח השנה, כך בהגיע חודש תשרי הוא מצוי בחרדת הדין וכך בימי פורים הוא שרוי בשמחה וכן בשאר מועדי השנה (תשעה באב וכו'), מאידך ברור כי אילו היה יהודי נקלע בימים הנוראים לאי בודד ללא לוח שנה הוא ירגיש תחושה שגרתית של ימי חולין רגילים. וכן להיפך, אילו אותו יהודי המנותק מלוח השנה יחליט בטעות לשמור שבת באחד מימי החול ברור שהוא ירגיש "תחושה עילאית של קדושת שבת" בדיוק כמו ביום שבת האמיתי. כך יהודי יכול לטבול במקווה במשך עשרות שנים ולחוות "חוויות רוחניות שמיימיות" בנענוע אתרוג מהודר והנחת תפילין מהודרות כל זמן שלא יתברר לו למפרע כי "האתרוג" שבידו הוא בעצם לימון אן שהתפילין היו פסולות מעיקרא או שהמקווה היה פסול מעיקרא.וכן עז"ה כמעט בכל חוויית קיום המצוות המעשיות שבין אדם למקום התלויה בהקשר של מקום וזמן ואובייקט.
האם אין טעם לפגם (בלשון המעטה) ש"קיום" המצוות המעשיות מושתת על חוויה אוטוסגסטית בלבד?
מי גילה לך רז זה שקיום המצוות מושתת על חוויה אוטוסגסטית? גם אם יש אנשים שיש להם חוויות כאלה, למה אתה חושב שזה חייב להיות אצל כולם ושראוי שיהיה? מעבר לזה, אני גם לא רואה פסול בזה, אפילו אם זה אכן כך. התורה אומרת לנו לעצב תחושות ולנהוג על פיהן. מה בעיה בזה, גם אם זה נכון (וזה לא)?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer