איך יכל משה רבנו לא לאכול ולשתות ארבעים יום

שלום הרב,
כשעלה משה למרום לקבל את התורה, שהה שם ארבעים יום וארבעים לילה, והתורה מעידה עליו: "לחם לא אכל ומים לא שתה".
נשאלת השאלה, איך ייתכן דבר כזה? והלוא על-פי ההלכה אי-אפשר לחיות בלא אכילה ושתייה יותר משבעה ימים, עד שאדם שנשבע שלא יאכל כלום שבעה ימים – זו שבועת-שווא! גם לפי המדע ראיתי שבין חצי שבוע לשבוע זה הגבול האנושי של גוף האדם בלי מים.
ראיתי בזה שלושה הסברים:
הסבר אחד: גם בימי שהייתו של משה רבנו במרום, נשאר בעל טבע רגיל של בן-אדם בעולם הזה. גופו דרש מזון, משקה ושינה. אלא הקב"ה חולל מדי יום ביומו נס תמידי, שלמרות טבע הגוף יצליח משה להישאר בחיים ובתפקוד מלא בלא אכילה ושתייה. (כביאור הרמב"ם במורה נבוכים חלק ג פרק נא)
וקשה על הסבר זה, כי אם הקב"ה חולל נס, מאי רבותא יש בזה שמשה לא אכל ושתה 40 יום? הרי הקב"ה חולל נס כך שהוא לא יצטרך לאכול וזה כאילו שהוא אכל ואין פה שום רבותא. גם לא צוין בכתובים שהקב"ה חולל נס כזה.
הסבר שני: לא התחולל כאן נס אלא אירוע טבעי חריג. כשעלה משה להר-סיני, היה שרוי בשמחה עצומה מצד אחד ובהתרכזות גדולה מצד שני, לצורך קבלת התורה. מרוב טרדתו ושמחתו התחזקו שכלו וכוחותיו הרוחניים עד שגברו על צרכיו החומריים. הגוף אכן היה רעב ועייף, אך משה לא חש כלל את דרישותיו של הגוף, מחמת התלהבותו מהתורה.
וקשה גם על הסבר זה, שהרי שמחה עצומה או התלהבות לא יכולים לשנות את חוקי הפיסיקה שגורמים להתאדות מים והזעה מגוף האדם. כלומר בלי נס, אני לא רואה איך זה אפשרי.
הסבר שלישי: כשעלה משה להר-סיני, השתנה טבעו הגשמי לטבעם של מלאכים. כשם שמלאכים אינם זקוקים לאכילה ולשתייה, כך לא נזקק משה רבנו לצרכים גשמיים אלה, מאחר שגופו נתעלה עד שנעשה כגופם של מלאכי מרום. על-פי הסבר זה, לא חש כלל רעב, צמא ועייפות, משום שנתעלה לדרגה רוחנית שבה לא קיימים המושגים הללו. (כך משמע גם מקוהלת רבה פרשה ג,יד.)
גם על הסבר זה קשה כמו ההסבר הראשון. אם משה נעשה מלאך וכבר לא צריך לאכול ולשתות, מאי רבותא יש בזה שראוי להזכיר זאת בפסוקים. כשמציינים שמשה לא אכל ושתה, נראה שהכתוב רוצה להגיד שהוא התאמץ מאוד והתענה כדי לקבל את התורה. אם הוא נעשה מלאך, ממילא אין פה מאמץ או תענית כי אין לו צרכים גופניים.
אני חשבתי להציע שיש להוציא את המקרא מפשוטו. כלומר, משה לא צם 40 יום, אלא צם זמן ארוך שמיוצג ע"י המספר 40 שהוא מספר טיפולוגי במקרא שמייצג תקופה משמעותית. בקישור הזה יש רשימה של מופעים של המספר 40 במקרא ובחז"ל: http://ftp.ivelt.com/forum/viewtopic.php?t=23991. למשל גם לגבי אליהו הנביא נאמר: וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום ו ארבעים לילה (מ"א יט ח). נראה שהמספר "ארבעים" הוא מספר מיוחד במקרא שיש להתייחס אליו לאו דווקא כפשוטו. 
אשמח לשמוע מה דעתך,
בברכה,