אינדוקציה

לא הבנתי את ה2. ה״סביר״ הזה בא מהשכל שלי, זה הגיוני להגיד שאם השמש זרחה אתמול היא תזרח היום, לא קשור להרגל. בקיצור
האם זה לא סתם הרגל שלך ? תשובה : לא זה הגיון שלי. הנה אין בעיה

אפשר להגיד הכל על הכל. להגיד לא פותר מאומה.
האינדוקציה היא צורת חשיבה שלך ללא תצפית על העולם. החשיבה הזאת היא תוצר של האופן שבו אתה בנוי. לכן אין חשיבות לזה שמדובר בהיגיון. השאלה היא מה הקשר בין ההיגיון שלך לבין האופן שבו מתנהל העולם? אנחנו גם פוחדים בלילה בלי שום סיבה, וגם פוחדים מגובה בלי שום סיבה (גם כשיש גדרות בטוחים). מה שטבוע בנו לא מעיד בשום צורה על טבע העולם (יום העלה את שאלותיו הרבה לפני מציאת האבולוציה, אף שגם היא לא פותרת את הבעיה).

מדובר לא בבעיית אינדוקציה אלא בבעיית הפרוג'קציה.
והפיתרון לבעיה הוא פשוט, צריך בסך הכל להפנים את המשפט הבא:
זה שאתה חושב ומאמין שמשהו יקרה לא אומר שהוא יקרה.

אחרי שתפנים זאת לא תהיה שום בעיה.

הרב לא הבנתי משהו. בהגדרה אינדוקציה זה טיעון לא תקף אלא חזק. ובעיית האינדוקציה אומרת ״אה שנייה יש לי בעייה, אתה לא יכול לסמוך על אינדוקציה מפני שזה לא תקף״. אבל נכון ! זאת ההגדרה שלה, אז מה הבעיה ??

וחוצמזה סתם, האם ״חזקה״ בטרמינולוגיה התלמודית (לא במובן של קניין אלא במובן של מה שנכון פעם נכון תמיד כגון טב למיתב תן דו) זה בעצם בדיוק אינדוקציה לא ?

הבעיה אינה שזה לא תקף אלא שזה חסר בסיס (לא הגיוני). מעבר לזה, גם אם תגדיר את האינדוקציה כמשהו לא תקף זה לא הופך אותה למשהו שניתן לסמוך עליו. כל טיעון לא הגיוני אתה יכול לתת לו שם. אז כעת אפשר לקבל אותו?
התלמוד אינו פטור מהקשיים בטענות לוגיות ופילוסופיות כלליות.

שאלתי, העובדה שהאינטואיציה פעלה ועבדה בעבר (״אישור אמפירי מתולדות המדע״) לא ערובה לכך שהיא תפעול בעתיד !
ואמרת לי ״ הטענה שהעבר מוכיח שהאינטואיציה אמינה. ההצלחות מראות שהכושר הזה שיש בנו אינו סתם שרירותי והצלחה אינה מקרית. הטענה שמשהו בתוכנו השתנה מאז היא לא סבירה.״.
(נמשיך כאן כי אני שוב לא צריך לשלול תמונות)

כמה וכמה פעמים בספר אמת ולא יציב, ובשתי עגלות, הבאת בעקבות יום שמה שהשמש זרחה תמיד לא מהווה סיבה לכך שהיא תזרח גם מחר (=בעיית האינדוקציה, מה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה). מה ההבדל בין זה לבין מה שאמרת עכשיו ?

במילים אחרות, מה שכתבת לבסס את האינטואיציה, ״ הטענה שהעבר מוכיח שהאינטואיציה אמינה (ושלכן אפשר להסתמך עליה)״, זה עצמו מבוסס על אינטואיציה

זה מה ששואל יום, ותשובתי היא שאינטואיטיבית ברור לנו שזה כן נכון, ואינטואיציה היא סוג של הכרה. כעת אנחנו שואלים מהי ההצדקה? איך זה קרה? בגלל הקב"ה.
לגבי האינטואיציה ברור שאי אפשר לענות על השאלה מניין שהאינטואיציה אמינה שלא באמצעות האינטואיציה. אין לנו כלי אחר. תוכל לדבר על אינטואיציה מסדר שני ולהמשיך לרגרסיה אינסופית, אבל אני מעדיף את הניסוח שהיא מתקפת את עצמה. זה מובן מאליו.
העובדה היא שליום הטיעונים הללו לא הספיקו, כי הוא לא קיבל את אלוקים כמקור לאמינות הזאת.

האם בעיית האינדוקציה מבוססת על כשל חיוב המסקנה (הסקת רישא של פסוק תנאי בהינתן הסיפא שלו), או שזה בעיה אחרת בדרך לאמת תיאוריה מדעית ?

בהחלט. המקרים יכולים להיגזר מהתיאוריה בדדוקציה לוגית (זו הסכימה הדדוקטיבית-נומולוגית של קרל המפל), אבל אי אפשר לגזור את התיאוריה מהמקרים.
אבל כמו כל כשל לוגי, זה רק אומר שהטיעון אינו הכרחי לוגית, אבל לא שהוא לא נכון, ואפילו לא שהוא לא סביר.

לכן פופר קובע שלא ניתן להוכיח תיאוריה אלא רק לפרוך אותה. אם מקרה אחד לא מתאים אז התיאוריה בטלה. זו שלילת הסיפא (מודוס טולנס), שהיא כן טיעון תקף.

אם הבנתי נכון, א״כ בעיית האינדוקציה כוללת בין בשאר:
זה שלא הגיוני להסתמך על אוסף מקרים שראיתי, כי אולי לא ראיתי הכל
זה שגם אם אוסף מקרים היה הגיוני, זה לא היה אומר מאומה בכלל כשל חיוב המסקנה

נכון ?

נכון. אבל לא שזה לא אומר מאומה אלא לא בהכרח אומר את המסקנה.

האם אתה מכיר את אורי בלקינד מאוניברסיטת ת״א ? ידוע לך על הפתרון שלו לבעיית האינדוקציה שהוא קרא לזה טרנסדוקציה ניוטונית ?

לא מכיר.