אי עביד לא מהני מעש"ש.
מבואר בגמ' שבת קא: גם לגבי טלטול מספינות וגם לגבי טלטול מרשויות שנעשה להם עירוב בערב שבת ונתפרקו המחיצות או החיבור בין הספינות וחזרו וחיברום בשבת שמהני לעניין עירוב.
א. אמאי אי"ז בגדר מעשה שבת ובפרט לשיטה שאסור אף בשוגג, (כי יש סייג בגמ' כאן בסוף לגבי מזיד).
ב. הרי עירוב הוא עניין הלכתי ולא מציאותי, ולכאורא שייך כאן הדין דאי עביד לא מהני?
אציין שהגמ' אומרת כלל "כל מחיצה שנעשית בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה" ומשמע שכוונתה שבסוף בסוף יש כאן מציאות של מחיצה ואפילו שנעשתה באיסור, אבל דין זה אכן שייך רק לגבי דינים התלויים במציאות של מחיצה ולא בדיני מחיצה כגון עירוב ?
א. מי אמר שזה לא מעשה שבת? מה שכתוב הוא שזה מועיל לעניין עירוב.
ב. עירו באינו עניין הלכתי אלא מציאותי. ברגע שיש מחיצה מציאותית יש דין שהיא מועילה לעירוב. אבל זה שיש מחיצה זו מציאות, ולכן לא שייך כאן אי עביד לא מהני. וגם מחיצה של צוה"פ או גוד אסיק, קורה וכדומה, שהן מחיצות "הלכתיות", מדובר במציאות שההלכה מכירה בה כמחיצה. אי עביד לא מהני לא שייך בהלכות כאלה אלא רק בהחלת חלויות הלכתיות.
פעם התקשיתי לגבי מי שדן בשבת (יש איסור דרבנן בזה), מדוע דינו דין. וכן לגבי מי שקידש בשבת. ראה סוף ביצה, וברעק"א (הוא דן שם מדוע הדיינים אינם רשעים, אבל לא מפריע לו שדינם נעשה בשבת מצד אי עביד לא מהני). ואולי יש לחלק בין דין בממונות שהוא רק חושף לדין בקנסות שמחולל את הדין. יש לפלפל בזה טובא, ואכ"מ.
דין אי עביד לא מהני שייך גם בגזירות דרבנן כמו איסור לדון ולקדש בשבת? או רק בדאורייתא?
אורן. נדמה שמדברי הרב משמע שאין דין זה שייך בדרבנן, עיין בסו"ד.
הרב. עירוב חצירות הוא גם עניין מציאותי ולא הלכתי?
הפוך. בדבריי רואים שכן שייך.
הדעות חלוקות בזה. כעת מצאתי מאמר של ידידי הרב מאיר ברקוביץ. ראו שם בתחילת פרק ח מקורות ודיון בדיוק בגמרא שהזכרתי
:http://www.rambish.org.il/journals/a/avnei_mishpat/vol014/avm01404.pdf
ומה לגבי עירוב? מדוע זה לא עניין הלכתי אלא מציאותי?
עירוב חצירות כמובן
לא אמרתי שעירוב חצרות הוא עניין מציאותי. כאן זה באמת לא ברור לי. אני נוטה לחשוב שגם כאן זה עניין מציאותי, כי אם הבתים מעורבים זה בזה זהו סטטוס מציאותי. אבל יש מקום להתווכח כאן.
הגמ' דנן עוסקת בעירוב חצירות, אולי יש להוכיח מכן שאכן זה עניין מציאותי
אבל היא עסקה בהקמת המחיצות ולא בהנחת העירוב עצמו. זו שאלה שונה. הקמת המחיצות היא ודאי עניין עובדתי.
ההשלכה להקמת המחיצות היא העירוב, והעירוב תלוי בדין, לא?
(אני מרגיש שאני מפספס משהו בדברי הרב, ולא מצליח לשים את האצבע על הנקודה).
קיומה של המחיצה הוא עובדה. אבל המחיצה כשלעצמה אינה עירוב שהרי י להניח עירוב חצרות. הנחת העירוב קונה את העירוב, וכאן יש חלות כלשהי. לכן כאן התלבטתי אולי יהיה שייך אי עביד לא מהני (אם תניח את העירוב באיסור). לגבי המחיצה זו שאלה עובדתית האם יש כאן חצר שדורשת/מאפשרת עירוב, וכאן לא שייך אי עביד לא מהני.
בהחלט, אך כאן הגמרא דנה שהמחיצה שנעשתה בשבת תועיל אף לעירוב חצירות.
הסברתי את זה.
כוונת הרב היא, שהמציאות של המחיצה יוצרת את הדין של העירוב? דהיינו הדין תלוי במציאות?
סורי על הנדנוד, פשוט נדמה לי ש לא תפסתי
כן
שכוייעח!
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer