אלוהים משחק במחבואים

אלוהים ברא את העולם כדי שנעשה את רצונו (מוסר + הלכה). כל המשחק מתחיל כשאתה מכיר באלוהים המצווה, ואז נדרש לבחור בטוב. יש מספיק יצר הרע שלא נעשה את הטוב גם כשהוא ברור לנו. אלוהים הביא לנו פה בעולם תנאי התחלה די גרועים כך שהמשחק אפילו לא מתחיל לגבי כל-כך הרבה אנשים בעולם. קורלציה גיאוגרפית כל-כך חזקה שתקבע האם אתה מתחיל את המשחק שכמעט תלויה לחלוטין איפה גדלת ואיך חינכו אותך.

אני מבין שאתה טוען שאחרי שיש בידך ראיות חזקות לקיומו של אל מצווה, כל שאר השאלות נשארות בצריך עיון והן לא מפריכות את קיומו אבל:
1. גם אתה מודה שאל שהתגלה כדי לגלות לנו את רצונו זה יותר חלש ראיית והאווידנציה שלנו לא מאד גבוהה שם.
2. כל אותן קושיות אולי לא אמורות לשנות את אמונתך כל אחת לגופה בדבר קיומו, אך כל אחת כזו היא לפחות מכה בכנף לתיאוריית אלוהים מצווה קיים, כאשר תאוריית אלוהים מצווה לא קיים מסתדרת נהדר עם כל הקושיות הנ"ל.

כמה קושיות כאלו יספיקו על מנת שתחליף פרדיגמה כפי שלימדנו רבי תומס קון?

אפשר היה גם לשאול מדוע הוא נתן לנו בחירה ולא תכנת אותנו לעשות מה שהוא רוצה. כנראה שמעבר לשורה התחתונה הוא גם רוצה שנבחר. כעין זה ייתכן שהוא רוצה שנגיע לזה ולא להאכיל אותנו בכפית. אבל כאמור לדעתי הראיות הן טובות והיצרים הם בידינו ולא בידיו, ולכן כל הדיון הזה הוא רק על הצד שלא.

שלום הרב,
הקשבתי לכל הטיעונים שהצלחתי למצוא, ועדיין לא הגעתי לרמת וודאות מספקת. הטענה שאם נדע בוודאות שאלהים דורש מאיתנו דרישות דתיות, זה ישלול מאיתנו את יכולת הבחירה, היא טענה שגויה, משום שאנחנו רואים בתנ"ך שגם כאשר יש ודאות במציאות ה', עם ישראל חוטא. ואפילו אנשים שחוו התגלות ישירה לפעמים לא מקיימים את מצוות ה' (ע"ע יונה, משה, דוד ועוד..).
מה גם שמהמציאות שלנו אנחנו מכירים מצבים שבהם יש לנו וודאות באמיתות מוסריות כלשהן, ועדיין אנחנו נופלים ולא מקיימים אותן, מתוך חולשת הרצון, עצלנות, או הליכה אחר היצר. איך אם כן ניתן לומר זה רק מתוך יצר או הטיה?

נדמה לי שפעם שמעתי אותך מסביר שאם אלוהים היה רוצה ללמד אותנו לקחים דרך ההיסטוריה (בהנחה שהוא מתערב), אז הוא מורה די גרוע כי בסך הכל יש פה מספיק תלמידים טובים שרוצים ללמוד באופן אותנטי וכל אחד לומד משהו אחר.

אם אלוהים היה רוצה להשיג מטרות דתיות דרך הבחירה שלנו בקיום מצוותיו, הוא היה צריך לספק ראיות יותר ברורות לקיומה של ההתגלות בהר סיני עם סט המצוות מדאורייתא שהיהדות האורתודוקסית כיום מנסה למכור.
לדעתך אנחנו באמת תלמידים גרועים? (חוץ מאותם תלמידים טובים שהשתכנעו שאלוהים באמת רוצה שלא נאכל חזיר)

האנלוגיה הזאת אינה רלוונטית. טענתי באשר ללימוד מההיסטוריה עולה בגלל שהטענה שאותה היא תוקפת מדברת על לימוד מההיסטוריה. זה לא יכול לקרות ולכן ברור שזו לא המטרה. אתה מרחיב את היריעה לכל מה שלא נשמע לך סביר. מה שאני העליתי הוא קושיא או סתירה, ומה שאתה מעלה הוא שאלה. אם תרצה, אומר לך שאכן אתה יכול להוכיח שמטרתו של אלוהים אינה קיום המצוות כשלעצמו (אלא הקיום מתוך הכרעה לא כפויה ולא דטרמיניסטית, ולשיטתך גם לא ברורה לגמרי אינטלקטואלית, לדעתי זה כן ברור). כפי שכתבתי לך, הראיה לכך היא עצם זה שקיבלנו בחירה, במקום לתכנת אותנו. בה במידה ניתן לומר על הנסיבות שלא מובילות את כולם בהכרח למסקנות הנכונות (ודוק, אינני טוען שה נעשה כדי שתהיה לנו בחירה, כטענה הרווחת. בעיניי זו טענה בלתי סבירה).

אני לא תוקף את נושא הבחירה. ברור לי לגמרי הערך בבחירה שלנו ושלא נהיה רובוטים. מהערך של הבחירה גופא אני מקשה עליך. כל "משחק" הבחירה והערך שלה מתחיל כשאני יודע שאלוהים אסר עלי חזיר. עכשיו אני צריך לבחור לקיים או לא. הקושיא שלי שאלוהים לא הביא ראיות ברורות בכלל שאסור לאכול חזיר. אתה טוען שהוא רצה ש"נבחר" ונתגבר על ההטיות שלנו וניווכח שאם יש בורא לעולם בודאי שהוא גם זה שהביא לנו את התורה לפני 3 אלף שנה. אמי טוען שלא סביר בכלל שכלכך הרבה אנשים חכמים שבאים בפתיחות לברר את הטיעונים לאמיתוץ התורה והמסורת ( גם אם מקבלים את הטיעונים בעד בורא לעולם ) לא משתכנעים מהם באופן אותנטי. ולכן לא סביר שאלוהים באמת ציווה את זה. אם זו היתה המטרה של הבריאה מן הראוי שיהיה ברור שאלו חוקי המשחק ועכשיו בואו נראה את עם ישראל בוחר לקיים או לא

אני מתחיל להתייאש. אני כותב בפירוש שאיני עוסק בשאלת הבחירה והטיעון שזה נעשה לצורך הבחירה הוא טיפשי בעיניי (בדיוק בגלל מה שכתבת כאן).