אליעזר עבד אברהם

אולי כי גמלים היה נחשב משהו מאוד נדיר ויקר? ולכן מדגישים זאת.

בהחלט יכול להיות. עד לפני כמה שנים האשימו את התורה באנכרוניזם כי לכאורה לא היה גמלים מבויתים בתקופת אברהם אבל אז גילו כתובת מזמן זה שמדברת על גמלים. כנראה זה עוד היה חיה יקרה אז. בטח M בקיא בדבר זה.

במקרה מצוי אתי סיכום שיעור של הרב דניאל כהן מבת עין, בעניין זה ממש:

מי הדמות המרכזית בפרשת חיי שרה? אפשר לראות שאלו ה…גמלים: הם מוזכרים פעמים רבות מאוד, ולפעמים נראה שגם ללא צורך. גם כשנולד יצחק, אברהם עשה משתה גדול "ביום הִגמל את יצחק" (ביום שנעשה גמל…). וגם זה דבר שלא כ"כ מצאנו במקום אחר.

והנה, אפשר לראות שכל עניין הפרשה הוא גמילות חסדים, וזה המבחן המרכזי של רבקה. ובאמת יש לשאול מה משמעות הביטוי "גמילות" חסדים, ומה הקשר בין זה לגמל. ונראה לומר ששלמות מידת החסד, היא לתת באופן שהמקבל לא יצטרך יותר, ובעצם להביא אותו למצב של "גמילה" (יתכן ששורש גמ"ל קשור לשורש גמ"ר). ולכן הדרגה המעולה ביותר בצדקה היא לעזור לאדם להתפרנס בכוחות עצמו. והשורש לזה הוא כנראה עניין הנהמא דכיסופא וכו'. והגמל מבטא זאת, בכך שהוא שותה הרבה, אבל לאחר מכן הוא "נגמל" ויכול להסתדר זמן ארוך בלי לשתות. ולפי זה יש להבין גם את הפסוק "כגמול עלי אמו", בשונה מההבנה הנפוצה: שכן לא כתוב "כיונק עלי אמו", מצב שמבטא תלות גמורה, וגם לא סתם "כילד עלי אמו" וכדו', אלא "כגמול" דוקא. וזה מצב שבו לכאורה הבן כבר אינו צריך כל כך את אמו, ויש לו עצמאות מסוימת, אבל יחד עם זאת הוא "עליה". ולפי זה, המצב המתוקן של העמידה מול ה' הוא דוקא מצב שבו יש לאדם עצמאות מסוימת, ודוקא מתוך כך הוא מבקש את קרבת ה'. ובאמת אפשר לראות זאת בהקשר הפסוקים: "ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני, אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו". ומכאן שדוד היה במצב שבו היתה הו"א שיגבה לבו וכו', כלומר שיש לו משלו, ולמרות זאת הוא נסמך על ה'.

והנה, ידוע שמידתו של אברהם היתה מידת החסד, ושל יצחק – מידת הגבורה. ועניין הגבורה הוא להגביל את החסד באופן שיהיה טוב למקבל. כי מי שיש לו רק חסד, עלול לתת ולתת בלי להתייחס כלל ליכולת הקיבול של המקבל, ולהגיע מכך להצפה, או לתלות, או לפגיעה ואפילו לאכזריות. ולכן מידת ההטבה עצמה מחייבת להתאפק ולהגביל את החסד. משום כך עניינו של יצחק הוא ה"גמילה", ולכן רבקה נבחנה ב"גמילות" חסדים. ובאמת חשוב לכל מי שעוסק בנתינה, כמו חינוך או ייעוץ, ובמיוחד למי שהנתינה היא נטייה נפשית חזקה אצלו, לשלוט על הנטייה הזו ולהגביל אותה כדי לתת למקבל את המקום האישי שלו.

יעויין במאמרו של אורן סעיד, 'ביות הגמל', בבלוג 'תורה ומדע', ובמקורות המצויינים והמקושרים שם. הגמל שימש כבהמת משא לשיירות למרחקים גדולים עוד לפני ימי האבות, אך גידולו כעדרים ע"י נודדי המדבר החל רק בתקופת השופטים.

בברכה, ש"צ

בשלל מדיין שבימי משה לא נזכרים גמלים, ואילו בימי גדעון מתואר 'ולגמליהם אין מספר' (שופטים ז)