אם יש עונש על המומר/כופר
ראיתי באחד המאמרים שאתה נוקט שאין לפני עוור כלפי חילוני, היאך זה מתיישב עם דברי הגמ' [ע"ז כ"ב] שאסור להשכיר שדה לכותי משום לפני עוור, ולמד מזה המ"ב [רמ"ג ב'] שה"ה למומר יש איסור זה. הגמ' לדעתך היא סמכות המחייבת פורמלית.
ולגוף טענתך: לכאו' הציווי של התורה על אמונה מחייב שכל אדם אם ישקול את הדברים בשכל ישר יגיע למסקנה זו, שאל"כ מה שייך ע"ז ציווי – אם מאמין מאמין בכל אופן אם לא מאמין לא יעזור ציווי. ומה שרואים אנשים רבים שאינם מאמינים לפי זה אנו מוכרחים להניח שזה מגיע מרצונותיהם [מודעים ושאינם], השקפת עולם, יהירות וכיו"ב – ולא משכלם.
ולכן לא מצאנו בספרות אפשרות כזו שאתה מציע – מומר שאינו עובר עבירה, אלא כל אדם נתבע 'היאך לא הכרת את האמת', וכל פעולותיו שעושה עקב חוסר בירור אמיתי זה נתבע עליהם.
לא כלפי חילוני אלא כלפי אתאיסט. המומר של פעם היה אדם שפעל מחמת יצרו ולא בגלל אמונה שונה, כך לפחות הבינו אותו חז"ל והראשונים.
אין ציווי על אמונה, שכן הציווי קיים רק בהנחה שיש אמונה. ומצוות עשה א של הרמב"ם צ"ע, וכבר דרכו בה נמושות. ומה שלא מצאנו בספרות את הטיפוס שלי הוא מפני שזה טיפוס חדש שלא היה מוכר לחכמינו בעבר. אדם שבאמת לא מאמין ולא אדם שפועל מחמת יצרו הרע. לפחות זו הייתה החזקה, שאם אדם עובר עבירה זה מפני שנכנסה בו רוח שטות ופעל עליו יצרו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer