אמינות המסורת למרות כתיבתה
שלום הרב, עיינתי במחברת החמישית ולא מצאתי תשובה לשאלתי..
אם המסורת היהודית היתה נמסרת מפה לאוזן לאורך הדורות אני חושב שטענת רס"ג שהרבים אינם טועים ומשקרים היתה מספקת לי. אך מכיוון שכל המסורת (זו שאינה שנוייה במחלוקת) כבר כתובה, ברור מדוע הרבים אינם טועים, כי הם קראו מאותו הספר והספר הינו עדות יחידאה שאיני מבין כיצד אנו סומכים עליה מכוח עדותה?
ראשית, אני לא מסתמך על הטענה הזאת לבדה. שנית, הספר מלווה את המסורת אבל איני רואה מדוע אתה מניח שהמסורת נסמכת על הספר.
משום שבסופו של דבר לא יצאו טעויות כי כל אדם גם אם שמע גרסה מעט שונה יקרא בספר ויתאים את עצמו..
מצטרף לשאלה. טיעון העד מאבד את עיקר עוקצו אם היה ספר ש'החזיק' את העברת העדות.
בהמשך תיעשה הצבעה, ואז יוכרע סופית.
לא התכוונתי להצביע, אלא 'להקפיץ' את הנושא (אכן אני מקבל את התוכחה ביחס לניסוח).
הרב כתב בתגובתו הראשונה "מדוע אתה מניח שהמסורת נסמכת על הספר". אכן, המסורת אינה *נסמכת* על הספר, אך היא *נתמכת* בספר. המסורת לא בהכרח עברה מאב לבן, אלא שהחיים בעם היהודי סבבו סביב הספר. האם זה לא מגרע בתוקפו של טיעון העד?
לדעתי לא. כשרוצים שמסורת תישמר כותבים אותה. ואם לאורך הדורות עובר הספר ביחד עם מסורת זה מצוין. כך אנשים יכולים להשלים פרטים אם שכחו. זה מוודא דיוק ולא מחליף את המסורת. כמו בכתיבת תושבע"פ, וכמו כל ספר היסטוריה שנכתב כדי לשמר את זכר האירועים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer