"אני הוזה משמע אתה קיים" – משמעות פרקטית

תודה על התשובה.

כתבת –
קאנט מניח שההכרה שלנו מכתיבה את תוצאות הניסויים המדעיים (לפחות מסגרת שלהם), ואני טוען שלא….."

במאמר הנ"ל http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/kitisa/Avraham.doc כתבת –

ומכאן, שאם אני שואל מהו צבעו של הפרח, אינני עוסק בפרח אלא בתמונתו בהכרתנו. יש כאן הנחה מובלעת שהנשאל גם הוא צופה בפרח באמצעות עיניים (כי צבע הוא הייצוג של מסר שנשלח מעיניים). לפרח כשלעצמו אין כל צבע, אלא מבנה גבישי מסוים שיוצר אצלנו את תחושות הצבע. באותו אופן, כל שאלה על תכונות של עצם מניחה מערכת מסוג מסוים שצופה בו. התשובה לשאלה תינתן גם היא במונחי אותה מערכת הכרתית. מכאן עולה מסקנה מרחיקת לכת: ה"מגבלה" של קאנט אינה מגבלה כלל. תפיסה היא לעולם יצירת ייצוגים של הדברים, וזהו המפגש שלנו עם הדברים כשהם לעצמם. אין דבר כזה לראות או לשמוע את הדבר כשלעצמו, לא כי אנחנו מוגבלים אלא מפני שלראות או לשמוע דבר פירושו ליצור ייצוג שלו.

למה אי אפשר לומר שעל פי קאנט מקבלים את האינדוקציה כמעמד של ייצוג הכרתי של העולם במחשבתנו (המסגרת של נסוים מדעיים ), ***בדיוק כמו שמקבלים את צבעו של הפרח כייצוג הכרתי***?

אנו זקוק להסבר על ההבדל בין ייצוג הכרתי של עצם, שאותו אתה מקבל כפונקציה של קליטה חושית של האדם את המציאות, לבין שלילת הטענה שהאינדוקציה נכללת בקטגוריה של ייצוג הכרתי.

תודה רבה.

הוספה –
ממה שזה נראה כל מה שאתה מקבל את החילוק בנושא הנאומנה והפנומנה – אבל רק קליטה חושית, אבל לא מעבר .(תהליכי חשיבה על העולם).
נכון?

***החילוק מה שאתה מקבל בנושא נאונה ופנומנה הוא רק קליטה חושית.

אפשר לומר הכל, אבל כפי שכתבתי זה לא נראה נכון. האינדוקציה אינה מכריחה את מה שנראה בהמשך. אם האינדוקציה אומרת לי שגופים נעים בתאוצה שפרופורציונית לכוח שמ[פועל עליהם האם לדעתך הראיה שלי לא תצליח לקלוט גופים שמאיצים בתאוצה אחרת? וכי מעולם לא פגשת הכללה אינדוקטיבית שהתבדתה? מה עם הפיסיקה של אריסטו ושל ניוטון? למה אתה חושב שמסקנות האינדוקציה כפויות עלינו?
אני לא יודע מה עוד צריך להסביר כאן.

תודה רבה! (הבנתי את החוסר הבנה שהיה לי בדברי קאנט 🙂 )
חג שמח.