אנלוגיה לכשל נטורליסטי

אמנם רבים מפרשים את ר"ש שמערכת המשפטית קובעת רק את גדרי הבעלות בלי איסורים, ורק ההלכה קובעת את האיסור. אבל זו טעות, וכבר עמדתי על כך בכמה דוכתי. לר"ש יש איסור משפטי ולא רק קביעת בעלות משפטית.

תודה, יישבת לי באינטואיציה את העיקרון של גזירה מנורמה משפטית להלכתית, זאת בעצם הייתה הכוונה שלי. אבל לצורך העניין, כיצד הוא יקשר בין המערכות מבחינת מהותית? איזה הנחה הוא יאלץ להוסיף? נראה שזה נופל עדיין בכשל מסויים (איני יודע לקרוא לו בשם)

איני יודע לו שם. באופן עקרוני אתה יכול לטעון שכמו שלא ניתן לגזור נורמה מעובדה לא ניתן לגזור נורמה מסוג א מנורמה מסוג ב. אלו שתי קטגוריות שונות שלא מדברות זו עם זו. בקשר להלכה ולמוסר אני באמת חושב כך, אבל רבים אחרים חושבים אחרת.

איך אפשר להגיד על משהו איסור משפטי?

הרי משפט לעולם לא קובע את האמת והצדק אלא רק שואף לשם בידיעה ברורה שבאחוזים ניכרים הוא יכשל (כמו כל מערכת משפטית אזרחית מאז ומעולם).
בשונה מכך ההלכה שהיא חופשית לעשות ולקבוע כרצונה כל מה שחפצה נפשה בחינת סולקו השומרים נשברו המנעולים הוסרו השלשלאות ונעקרו השערים.

לכן הגיוני לומר שיש קביעת בעלות משפטית ועליה מחילים דינים.
אבל מה ההיגיון שיש איסור משפטי? מה הפירוש המילולי של זה בכלל?

זה שיר או שאלה?

קורע מצחוק. תעשה מופעים בבתי אבות. אתה תהיה להיט.

מה לא מובן??
'אמת משפטית' לא קשורה ולא נטען מעולם על ידי אף אחד שהיא האמת האובייקטיבית.
לפי זה לא נטען להחיל איסור משפטית כי המשפט בעמצו לא בטוח בצדקתו. ניתן להחיל איסור דיני על מה שרוצים מתי שרוצים גם אם טעינו. לכן לא הבנתי מה הסברת בדברי ר' שימען.

ה'שירה' היא ציטוט של הרב ליכטנשטיין על מעלת בריסק.

יכול להיות שבבית האבות שלך אני אהיה להיט. מה שכתבתי לא היה בדיחה אלא לגמרי רציני. בדבריך לא הייתה שאלה אלא שיר. וזה נכון גם ל"הבהרה" שלך כאן. מה הקשר לוודאות? וכי יש וודאות בהלכה? מה עניין כל זה לדיון שלנו? זה אפילו לא שיר אלא סתם גיבוב מילים נטול פשר.
כאמור, גם מה שכתב כאן לא מובן לי לחלוטין, ושוב איני רואה שום שאלה. נא לנסח בצורה יותר מדויקת מה אתה שואל, להגדיר מושגים ולהסביר הנחות יסוד. בהצלחה.

כתבת "לר”ש יש איסור משפטי ולא רק קביעת בעלות משפטית.".

אני טוען:
1) ההלכה לא מחוייבת לכלום, ולכן כל מה שהיא תפסוק זה אמת.
2) משפט – ביי דפנישיין – אין אצלו אמת אלא רק שאיפה לאמת.

שאלתי שאלת תם (מנסה באמת ובתמים להבין מה התכוונת) איך אפשר להגיד על משהו שיש עליו 'איסור משפטי'? הרי במשפט אין לי בטחון שאני צודק שהרי שמא יש עדי שקר או שמא אחד מהדיינים קיבל שוחד וכו וכו. לכן הדעה ההפוכה משלך מובנת לי שהמערכת המשפטית קובעת רק את גדרי הבעלות בלי איסורים, ורק ההלכה קובעת את האיסור.

אני יהודי כשר וטוב שרוצה לשתות מנהר חוכמתך ולהבין מה דעתך. הא, ותו לא.

נ.ב.
לגבי ה'שירה' אסביר בקצרה.
הרב ליכטינשטיין אמר בכמה הזדמנויות שהמעלה של בריסק היא שהשיטה הזו סילקה את השומרים ועקרה את השערים וכו (שערי הפלפול והשכל). ר' שימען שקופ היה ר"מ בטעלז ושם פיתח את תורתו.

הסורא ופומבדיתא של לפני 2-3 דורות – כידוע – היו בריסק וטעלז.

שעשעתי את עצמי בזה שבנסיון להבין את ר' שימען השתמשתי בביטויים שנאמרו על הנסיס הגדול שלו – בריסק.

תטען שזה לא משעשע? צודק. לפחות הרווחת שאם תרצה מישהו לצמד בסיבוב הופעות, יש לך את המייל שלי….

אני באמת לא מצליח להבין מאיפה ההנחות המוזרות שלך. ועוד איני מצליח להבין, מדוע גם אם הן היו נכונות, איזו קושיא מצאת בכל זה על דבריי.
1. המשפט שואף לאמת בדיוק כמו ההלכה. ובדיוק כמוה לא בהכרח מגיע לאמת. עושים את המיטב והמסקנה היא מה שמחייב.
2. גם ההלכה שואפת לאמת, ולא תמיד מגיעה אליה. המסקנה היא מה שמחייב, כנ"ל.
3. גם ההלכה וגם המשפט הם תקפים ומחייבים, בין אם קלעו לאמת ובין אם לאו. להיפך, יש יתרון למשפט על ההלכה, שכן בהלכה יש דין יש טועה במצווה לשמוע לדברי חכמים (ראה ריש הוריות), כלומר שאם מדובר בטעות לפעמים אין חובה לשמוע, משא"כ במשפט (שלשיטך המוזרה צריך להסיק מכאן שהוא דווקא לא שואף לאמת. שטות כמובן).
4. גם אם היית צוק בכל, אז מה? בגלל שאין וודאות לכן זה לא תקף, או לא מחייב? מאיפה שאבת את השטות הזאת?

בהופעות שלי אני אשתדל לקחת מישהו שאני מבין מה הוא אומר. אחרת גם מהבדיחות שלו לא אצחק, ויבל.