אשמח לשמוע מה דעתך על הטיעון שלי

יצא לי אתמול לראות פרק מרתק בסדרה "שאלה תשובה" (סדרה שמפגישה בין אנשים שחזרו בתשובה לאנשים שיצאו בשאלה סביב פרשת השבוע) בהשתתפות שאנן סטריט (סולן הדג נחש) וד"ר ברוך כהנא (פסיכולוג קליני שמתמחה בפסיכולוגיה יהודית, ממייסדי מכון רוטנברג) הם שוחחו על חלומות בהשראת פרשת ויצא (פרשת השבוע של הזמן בו הוקלט הפרק) ועל הדרך דיברו על אמונה ומשמעות, שאנן אמר שהוא אתאיסט ובכל זאת מבחינתו מוטל עלינו להיות טובים ולהפוך את העולם לטוב יותר, לעומת זאת ד"ר ברוך כהנא אמר שהדרך שלו לחזרה בתשובה הייתה שהוא הבין שהוא חייב לבסס את היחס המוסרי בין בני אדם על תוקף איתן ולכן הוא החליט להאמין באלוהים, בשלב הזה הוא מביא דיאלוג יפהפה מ1984 שמדבר על הקונפליקט בצורה חדה:
"וינסטון סמית': "לא אכפת לי. בסופו של דבר ינצחו אתכם. במוקדם או במאוחר יעמדו על טיבכם, ואז יקרעו אתכם לגזרים."
 
אובריאן: "אתה רואה סימן לכך שדבר זה עתיד להתרחש? ושמא אתה יודע סיבה מדוע יתרחש?"
 
וינסטון סמית': "לא. אני מאמין בכך, אני יודע שסופכם להיכשל. יש משהו ביקום – איני יודע מה, רוח, עיקרון שלעולם לא תתגברו עליו."
 
אובריאן: "אתה מאמין באלוהים, וינסטון?"
 
וינסטון סמית': "לא."
 
אובריאן: "מהו אפוא אותו העיקרון שסופו להדביר אותנו?"
 
וינסטון סמית' : "אינני יודע, רוח האדם"
 
אובריאן: "ואתה רואה את עצמך אדם?"
 
וינסטון סמית': "כן"
 
אובריאן:
"אם אתה אדם, וינסטון,
הרי אתה האדם האחרון"
 
בשלב הזה ד"ר ברוך כהנא אומר שבסוף וינסטון מפסיד כי האמונה ברוח האדם לא מספיקה, אם אין משהו שנותן תוקף לרוח האדם (אלוהים), אז סופה להיכשל, לעומת זאת שאנן חולק עליו וממשיך בכיוון המחשבתי שרוח האדם היא בסיס מספיק יציב למוסר בעולם נטול אלוהים, לאחר מכן כיווני המחשבה שלהם ממשיכים לדבר בשני מישורים שונים בנושא היחס לחלום יעקב, ד"ר ברוך כהנא מתייחס אליהם כנבואה שמעמידה ייעוד ליעקב, ושאנן סטריט חולק עליו ומתייחס אליהם כמסר פרסונלי ליעקב שהוא פרי רוחו, שאומר לו שגם אם יש עליות ומורדות (מלאכים עולים ויורדים) הוא חייב להמשיך.
 
הדיאלוג ביניהם גרם לי להבין משהו עמוק יותר על אופי השיח בין דתיים לחילוניים, הרבה פעמים השיח ביניהם חירש כי הם מדברים במישורים שונים ולא שותפים לאותו שיח, הדתי מחפש עקרונות מטאפיזיים כדי לבסס את התנהגותו והחילוני מחפש עקרונות נטורליסטיים כדי לבסס את התנהגותו.
 
זה מזכיר לי עוד סרטון מעניין שראיתי השבוע, בסרטון הזה אביתר בנאי אומר שאביב גפן שאל אותו "תגיד למה כל הלוזרים חוזרים בתשובה?", ואז אביתר ענה לו שברגע שהאדם מבין שהפתרון לשאלות של החיים שלו לא תלוי רק בו עצמו, זו ההגדרה של להיות לוזר, ובמובן הזה הוא גאה להיות לוזר, זה מתקשר למה שאמרתי למעלה שהלוזריות הזו היא סוג של ביטול עצמי מסוים שנועד כדי לחפש עקרונות מטאפיזיים שבהם הדתי מנסה לבסס את התנהגותו.