בהיתר פסיקה על פירות
במשנה מבואר שמותר לאדם לתת למוכר כסף שיעמיד לו פירות לאחר זמן אם יש לו את אותם פירות, ובראשונים פי' שהוא משום שקונה את הפירות לעניין 'מי שפרע' ודנים שהפירות התייקרו לו, ואני לא מבין הרי המוכר לא צריך להביא לו דווקא את אותם פירות וזה לא קניין שתופס בגוף הפירות ואם כן כיצד מתיר הוא את הפסיקה?
בשיעורי על סאה בסאה שיעלה לאתר בהמשך השנה אני מבאר זאת. כאן אכתוב אפשרות בקצרה. ייתכן שהוא קונה את שווי הפירות ולא פירות מסוימים. כמו שמלווה או מוכר הוא בעלים על שווי שמצוי אצל הלווה/קונה, אבל לא של מעות ספציפיות שאצלם. ביארתי את ההבחנה הזאת בטורים 522-524.
אמנם יש כאן הנחה שכדי ליצור בעלות על שווי של פירות צריך שיהיה אצלו פירות מאותו סוג. הוא אמנם לא נעשה בעלים עליהם אבל כן על שוויים.
בפרט ראה שם את הדמיון בין פירות לבין כסף, ששניהם לא נקנים בחליפין (לחד מ"ד) מפני שבשניהם יש צורה/שווי בלבד ולא גוף.
אני לא מבין את זה אבל בכל אופן תודה
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer