בידו סברא קרא

אני אכן מבין את האינטואיציה להגיד כך אבל בהחלט הייתי מבין גם את מי שהיה טוען שכל עוד הסברא היא לא סטטיסטית אז זה לא מעניין לכן שאלתי היא מאיפה חכמים למדו שצריך לסמוך על הסברא המשפטית במקום הסברא הסטטיסטית ?

מסברא

על כל סברא כזו צריך לבחון היטב האם ככלל כללי היא באמת מקדמת תוצאתנות. במקרים פרטיים ברור שלא, אבל ככלל בהחלט ייתכן שחלקן כן. כמו מוחזקות וכמו ההבדל הכללי בין קו"ע לשוא"ת. שעולם אחר יהיה יותר גרוע (מעשית ופסיכולוגית), ולכן קבעו (אנשים או אפילו המוסר בעצמו שליט"א) כלל גורף אחר. הרבה מהשאלות שלי כאן באתר מתמפות בליבי למיון של סברות האם הן תוצאתניות או משפטיות וכשהן משפטיות האם בפועל לפי הערכה ככלל כללי הן מקדמות תוצאה רצויה ומוכרת או לא. ואת אלו שלא עמדו במבחן אולי אפשר באמת להשליך האשפתה (כי התפוגגו, או אפילו אם לא התפוגגו תושלכנה כי פוגעות בקידום תוצאות רצויות. להשליך גם כאלו שעומדות במבחן הכללי כאשר במקרה פרטי הן בטלות זה עניין נוסף). כי אוזן מילים תבחן וחך יטעם לאכול.

אבל אגיד בזהירות דבר, ובבקשה ימחק את ההודעה הזאת אח"כ, שיש משהו חולני ומבעית בתוצאתנות נקייה אחרי שהיא נתקעת בלב ומכה שורשים. וכל ימיי אני מהפך בזה אחורה וקדמה בלי מנוחה אף שמצד המחשבה אני כן אוחז בצד פלוני מבלי יכולת לנטות. חוצי תוצאתנות וחוץ-תוכי דאונטולוגיה ותוך-תוכי זה לו שנים נטה ללון אצל תוצאתנות. והגמרא (כפי שכתבת בשתי עגלות) מתמחית בדיון ישיר בעקרונות א-תוצאתניים. וכשאני מנסה לרדת לסוף דעת עצמי זאת הנקודה שמושכת אותי במיוחד בגמרא ובר' שמעון עד לדבריך שמישירים מבט בגלוי ובסמוי לעניין הזה ללבנו ולתוחמו ולשוקלו. הביטה ענני ה' אלוקיי האירה עיניי פן אישן המוות.

למה למחוק? הרהורים מעניינים מאד.

טוף