בישול עכו"ם

שלום רב.
 
ראשית, כלל נקוט בידי שאיני מתייחס אף פעם לטוען אלא רק לטענה. לכן ממש לא חשוב לי אם הטיעון הוא של קונסרבטיבים, נוצרים או של אורתודוכסים. יש טיעונים אוויליים של האחרונים ומצויינים של הראשונים.
 
שנית, אינך יכול להתעלם משאלת היכולת לבטל תקנות (גם כשבטל טעמן). הרי זה מוקד הדיון. הויכוח העקרוני מול הקונסרבטיביות ברוב המקרים אינו בשאלה האם התקנה עדיין רלוונטית אלא בשאלה האם יש לנו סמכות לבטלה. אמנם יש לא מעט אנשים שלא מוכנים להכיר/להודות בזה.
אבל גם לעצם העניין איני בטוח שהאיסור כיום לא משיג את יעדיו. להערכתי הוא כן מונע, ולו במקצת, את הקשרים. זה ודאי לא מספיק חד וברור כדי לבטל תקנה בלי שיש סמכות (כי כפי שכתבתי כשהמצב חד וברור – יש לא מעט תקדימים לביטול תקנות גם בלי בי"ד גדול בחכמה ומניין. דומני שהפניתי לפרק האחרון בספרו של נריה גוטל, השתנות הטבעים, ע"ש).
לכן תעלולי מכון צמת, עם כל הגיחוך שגם אני חש ביחס אליהם, לפעמים הם מוצא מתבקש והיחיד האפשרי שכן יש בהלכה ממד פורמלי שאיננו יכולים לסטות ממנו. זה מיועד, בין היתר, בדיוק למצבים שבהם השתכנענו שמן הראוי לשנות אבל אין לנו סמכות לעשות זאת. וכמובן גם למצבים נוספים (כשהאיסור כן בתוקף אבל יש מצבים שבהם מן הראוי להקל ולעקוף אותו, כמו בתי חולים וכדומה).
מה שכתבתי הוא שבמצבים שבהם ניתן לעשות שינוי והממסד הרבני לא עושה אותו, שם לפעמים הוא נוצר מלמטה וטוב שכך (כמו לימוד תורה לנשים). זה מכניזם שלפעמים (לא תמיד) כרוך באיסור של הראשונים שנשכבים על הגדר, והלגיטימיות מגיעה בשלב ב כשכבר פשט ההיתר.
 
במקרה דנן קשה לי לתת לגיטימציה למי שיעשה שינוי מלמטה שכן לא נראה לי שהאיסור איבד את כל משמעותו בעליל. מאידך, מי שיערים עליו תבוא עליו ברכה. וכשהדבר פוגע באחר (כלומר בגוי) גם יש מקום להקל שכן פגיעה באדם היא סיבה לעבור איסור דרבנן (מדין כבוד הבריות). אמנם יש שיאמרו לך שזה לא שייך ביחס לגוי, אבל אין חלקי עמהם. ראה מאמרי כאן.
 
כל טוב,