בלימודי הגמרא
לאחרונה התחלתי לתהות על ההיקשים והק"ו של הגמרא ובעיקר על גזירה שווה, זה נראה שאין איזה קו מקביל בין מקום למקום. ישנם דברים שהתורה כותבת במפורש ומפרטת לפרטיה ומצד שני יש דברים שרק מרומזים ע"י מילה בעלת אותו שורש שכתובה במקום אחר. האם אין עוד עשרות מקומות שכתובים בהם מילים דומות אחת לשנייה ולא עשינו ביניהם גזירה שווה כי לא נאלצנו לתרץ שום שאלה, האם המושג הזה בא כעין ברירת מחדל לשאלות קשות?
שלום רב.
שאלת מידות הדרש היא קשה וסבוכה ולא לגמרי נהירה לנו. אבל דומני שברור כי אין מדובר בטכניקה מתמטית, כלומר שבכל מקרה של שתי מילים זהות נערכת השוואה. זהו מכלול רחב ומורכב של שיקולים, והסברא היא בהחלט אחד מהם.
מיכאל צ'רניק בספרו על הגזירה שווה טוען שהגז"ש הקדומות נעשו רק בין צמדי מילים שהן יחידאיות במקרא. אח"כ זה הורחב.
זכורני שיש טיפול טוב בנושא הדרשות בספרו של הרב שמואל אריאל, נטע בתוכנו, בעיקר בכרך ב (ולא רק בו).
לו היו כללים לפיהם התורה נדרשת היינו פשוט לוקחים את התורה מפעילים עליה את הכללים, לוקחים את התוצאה וזורקים את המקור שהפך מיותר לפח.
לא ממש מר נקודה, כי בכל זאת יש מחלוקות למה מיועדת אותה גזירה שווה וכו' עניין שלוקח את כל המחלוקת הזו המון צעדים, ומסתעפת מאוד. מה שלא בטוח שביכולתנו
נקודה,
אני ממש לא מבין בסוגיה הזאת אבל אתה מניח שצריך להשתמש בכל הכללים בפעם אחת.
ושלמקור אין ערך נוסף. ודו"ק
לא. אני מניח שלו היו כללים ללימוד התורה הם היו כתובים בתורה.
לומר שיש כללים ללימוד התורה שאינם כתובים בתורה שקול לכפירה בתורה ולאמונה בכללים.
להאמין למישהו שאומר לך שהוא יודע דבר שאינו כתוב בתורה, שקול לכפירה בתורה ולאמונה באותו אדם. זה מאוד פשוט וברור.
אפשר לכל היותר לומר שהכללים הללו שהתורה נדרשת בהם זה סוג של דרש. ולא צריך להקשות. את זה אני מקבל. הבעיה היא כשלוקחים את הדרש על התורה כקודם לתורה.
טוב, אז אני כופר בתורה ומאמין בכללים. מה רע בזה? יש מצווה לא לכפור בתורה?
יש שכר ועונש.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer