בנושא ההרצעה נשים בשבע ברכות בעת מלחמה

א. אתה עושה לך רב, ולכן אתה יכול לבחור רב כרצונך. הפה שסר הוא הפה שהתיר, ואם אתה בחרת אותו אתה יכול גם לבחור אחר.
ב. שאלה נהדרת, וכתבתי על כך כמה פעמים בדבריי על 'התאונה ההיסטורית'. אבל מה לעשות שאין סמכות כזאת? אתה רוצה להמציא יש מאין כי אי אפשר אחרת? אז למי תהיה סמכות כזאת? אולי לי? או לך? קשיים מהסוג שאתה מעלה מציגים בעיה אבל זה לא אומר שיש לה פתרון.
מעבר לזה, אני גם לא רואה את הבעיה הגדולה. בבעיות חדשות מטפלים הפוסקים בני זמננו, ומי שיש לו עמדה שיקבע עמדה משלו. מי שלא – שישאל רב. מה הבעיה? וכי עכשיו לא רבות התורות בישראל? כעת אין מחלוקות בין פוסקים? גם אלו שמדמיינים סמכות פורמלית היום, הרי כל אחד מהם נותן את הסמכות הזאת לרב או מוסד אחר. לכן אם הבעיה המעשית מטרידה אותך, מה שאתה מציע אינו פתרון לה. בינתיים אנחנו מתקיימים לא רע, כך שכנראה הסמכות הפורמלית אינה תנאי לקיומו של עם. להיפך, לפעמים היא מה שהורס את קיומו (ראה במרד נגד רבן גמליאל ביבנה).
ג. אם הסמכות הפורמלית שהייתה קיימת היום הייתה מחוקקת זאת – זה באמת היה מחייב. אבל ההשערה שזה אכן מה שהם היו עושים לא הופכת את זה לדין מחייב. גם בגלל שאולי אתה לא צודק (הם לא היו קובעים זאת) וגם אם אתה כן צודק, בפועל כל עוד זה לא נקבע זה לא מחייב. אתה יכול לומר שרצוי לעשות זאת, אבל אינך יכול לומר על מותר שהוא אסור או שהוא חובה. זה גם שקר וגם 'בל תוסיף'.