בסוגיה דמעכשיו ולאחר ל' יום
שלום הרב!
בגמ' קידושין נט ב – ס א הדיון נסוב סביב מציאות שבה כמה אנשים מקדשים אישה אחת. הרשב"א מביא את ההבנה הבאה בדעת ר' יוחנן:
"אלא מסתברא דלר' יוחנן אפי' א"ל הרי את מקודשת לי מעכשו ולאחר מיתה הרי זו מקודשת אלא שתופסין בה קדושין אחרים לעולם דרווחא שבק לכל מאן דמקדש לה עד לאחר מיתה …והלכך כל ל' יום קונה אף על פי שיש בו שיור ואם בא אחר וקדשה בנתים מקודשת אף לשני לעולם אפ"ה הוו קדושין דקנין כל דהו הוי קנין".
ההבנה הפשוטה שלי הייתה שברגע שיש קידושין אז כתוצר ישיר של הקידושין הללו האישה אינה ברת קידושין לאדם אחר. האם כך נכון להבין, ולפי זה איך ניתן ליישב את דבריו של הרשב"א? (באופן כללי מהראשונים בסוגיה עולה שיש חלות לקידושין של הראשון אולם 'נותר מקום' לעוד קידושין אחרים בתוך הל' יום)
גם הרשב"א מדבר על רווחא שבק ולכן לא ברור אם יש בדבריו שיטה אחרת. אולי הוא מדבר על חלוקהבאיכות הקידושין ולא בציר הזמן. למישה נראה שלכל השיטות צריך לומר כך, שכן ברגע האחרון היא מקודשת לכולם יחד.
ניתן לדמות זאת למקדש אחת משתי נשים (לא אחיות, שזה קידושין שלא מסורים לביאה) שבכל אחת יש קידושין קלושים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer