בסוגיית ראוי ומוחזק
יעויין בגמרא בבבא בתרא בדף קכג שאיתא התם פלוגתא בין רבי לרבנן אי בכור נוטל פי שניים וברשבם פירש שם בתחילת הסוגייא דהסיבה שלפי ר בנן בכור נוטל פי שניים שחשיב כאילו הטחזק בו אביהן ומאידך גיסא בסוף הסוגיין משמע דלדעת רבי לא צריך מטא לידיה וצב בזה עןילע דברשבם בדף קכד איתא דראוי גמור כגון השביחו יתומים גם רבי מודה וצב למה הרשבם צריך להגיע להשביחו יתומים ותיפול בכל ראוי וכגון שהאבא יורש בקבר ומשמע שבזה גם רבי יחלוק ורק בהשביחו יתומים רבי מודה וצב מש עוד צב דבהמשך הסוגייא איתא שם שלפי רב פפא בדיקלא ואלים ארעא ואסקא שירטון כולי עלמא לא פליגי דשקיל וכל המחלוקת היא בשלןפפי והוו תמרי וילע א דלפי רבנן הרי מבואר ששבח דממילא לא נחשב מטי לידיה ואכ צב מה עדיף ארעא ואסקא שרטון משבח דממילא שנחשב מטי לידיה עוילע שכאן משמע שלפירבי מה שמהני הוא כי זה נחשב שבחא דממילא ושוב קשיא למה בעינן לזה והלא לפי רבי לא צריך מטא לידיה וכן שרבנן חולקים שזה לא נחשב מטא לידיה ואם צריך להגיע למוחזק בו אביהן גם לפי רבי אכ צב מהי הדרגא הנוספת של מטי לידיה של ארעא שבזה גם רבנן מודים
אתה רוצה כאן שיעור על הסוגיא? ניסוח משובש ולא מובן עם ציטוטים ארוכים ולא ברורים. במפרשים שם עומדים על כל הנקודות הללו. הם מחלקים בין דבר ששמו עליו שנחשב מוחזק לדבר שאין שמו עליו שהוא ראוי. יש חילוק בין ראוי גמור (שבח של היתומים) לבין ראוי לא גמור (זרוע לחיים וקיבה שנשחט מחיים) ועוד. אין כאן המקום.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer