בעניין מלחמת מצווה

כתבתי בעניין מלחמת מצוה. הסקתי זו חיוב על המלך לכפות, ולא חיוב על הפרט. אותי מעניין הדיון על ההיסק מהכתוב. אשמח אם תעיין ותעיר. לא כתבתי על לא מעמוד על דם רעך. דמם לא חשוב מדמך. ונראה לי שהגדר לפו היתר סחכון הנחמד מכי אליו הוא נושא את נפשו. וזה הגדר של לשכור אחרים, למ"ד.‎
 
סוטה מ"ד.
במלחמת חובה
אבל במלחמות חובה הכל יוצאין אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה
 
א) הרמב"ם מלכים פ"ה
אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה, ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם וכו', מצות עשה להחרים שבעה עממין וכו' וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק. וגבי עזרת ישראל לא הביא הרמב"ם את מצות העשה. וכבר ניסו לומר שזו מצות לא תעמוד על דם רעך ועל והשבותו לו. אלא ששם אינו חייב לכ"ע לסכן את עצמו סיכון גדול, שהרי יש מ"ד וחיוב לשכור אחרים קל מחיוב להסתכן. (אולי גודל הסיכון הוא כעין הנלמד מ"כי אליו הוא נושא את נפשו"). ואין להאריך במה שכבר האריכו.
 
ונראה שאין חיוב מלחמת מצוה אלא על המלך.
זה שיש מצוות על המלך עיין היראים (תל"ה, רצ"ט בישן) שמצוה למחות זכר עמלק על המלך מוטלת ולא על שאר ישראל. וכה פירוש המקרא כי יד על כס יה דהיינו מלכות אז תתקיים מלחמה לה' בעמלק.
עי' כתובות י"ז ב, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול דאמר מר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך.  ועי' יומא (כ"ב ע"ב) מפני מה נענש שאול (לבא לידי דבר שניטל ממנו מלכותו. רש"י) מפני שמחל על כבודו (שביזוהו והחריש). העבירה של שאול לא היתה לפני עיור שהכשיל את העם במצוות כבוד מלך, הם מאליהם זלזלו בו, כמ"ש שם, ובני בליעל אמרו. והוא החריש, אלא שמצות שום תשים חלה גם על המלך ששמים אותו. על המלך לגרום שיכבדו אותו.
תפקיד המלך, עי' רמב"ם מלכים פ"ד ה"י, אין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות, שנאמר ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו. ממילא במינוי במצות שום תשים עליך מלך כלול, חיוב ללחום את מלחמות ישראל.
 (שום תשים כוללת את מה שכלול ש"שימה" נתינת יכול לפעול ולא תוכן הפעולות. שתהא אימתו עליך אפשר שהיא מצוה גם על העם שימה חוץ מאשר על המלך שהאימה חלק מהפעולה, יצירת יכולת לפעןל..
 
ג) מקור הדינים בכתוב.
הנראה, שמשמעות "מלך" בציווי שום תשים עליך מלך (דברים י"ז) היא אדם עם סמכויות שהיו למי שנקרא מלך בזמן מתן תורה. ועי' סוכה י"ג א', אזוב וכו' ולא אזוב שיש לו שם לווי אמר אביי כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה ובאתה תורה והקפידה עליה בידוע שיש לו שם לווי. הרי שמשמעות שם היא לפי מה שהיה בזמן מתן תורה. ומלכים בזמן תורה היתה להם סמכות ללא הגבלה.
מ"ש בספר יהושע "ימרה את פיך לכל אשר תצונו יומת" אינו אלא גילוי מילתא בלבד על הכתוב בתורה. (ומה שדורש יכול אפילו לדברי תורה תלמוד לומר רק חזק ואמץ, נראה שבזמן מתן תורה לא הון עדין דברי תורה וסמכות המלך לא היתה מוגבלת אבל בפועל לא כללה דברי תורה ויש בעיה איך להתיחס לסמכויות המלך האם לתון "הכל" וכןולל דברי תורה או לפרטים שהיו בסמכותו ולא כולל דברי תורה, זה ניתן בקבלה וזה נתבאר בדרשה ביהושוע אף שהיא דרשה רחוקה כמו בכל מקום שהכמוב יוצר בעיה (חלק מזה כבר כתבתי בהוריות י' א, אות ז').
 
ד) רמב"ם מלכים פ"ד ה"י, שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות, שנאמר ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו. אין זה לימוד ממעשי ישראל בזמן שמואל, שהרי תחילת דבריהם והיינו גם אנחנו ככל הגוים. אלא יש שם הזכרה מה דרך מלך לעשות. ממילא זה בכלל שום תשים עליך מלך. וממילא זאת חובתו של מלך. וממילא חתן מחדרו וכלה מחופתה אין זה חובת היחיד אלא חובת המלך.
שיעורי הרב סנהדרין רי"ד סולוביצי'ק עורך הרב ששון
/סנהדרין כ' ב', סעיף נ"ט עמוד רסו
וממילא דאינם חוזרין אבל לגבי מלחמת עזרת ישראל מיד צר לכאורה פשוט דהוי רק דין מלחמה החל על הציבור ואין בזה שום חיוב על היחיד בזה ואם כן היה צ"ל דשפיר נוהג דין