בריכה מעורבת

זהו איסור דאורייתא של "ונשמרת מכל דבר רע".
כפי שכתבו תוס' (ע"ז כ: ד"ה שלא) שזו דרשה גמורה ולא אסמכתא.

הרמב"ם והחינוך לא מונים את "ונשמרת מכל דבר רע" במניין המצוות. נראה שהם רואים זאת כעצה טובה ולא כהלכה. איך אפשר לצוות על דבר שלפעמים בא לאדם שלא מרצונו כמו הוצאת קרי בחלום?

וכך כותב הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה, פרק כא, הלכה יח-כא):

'אסור להוציא שכבת זרע לבטלה. פיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ, ולא יישא קטנה שאינה ראויה לילד. אבל אלו שמנאפין ביד ומוציאין שכבת זרע – לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זה בנידוי הוא יושב, ועליהם נאמר "ידיכם דמים מלאו" וכאילו הרג את הנפש.

וכן אסור לאדם להסתכל בנשים בשעה שהן עומדות על הכביסה. אפילו להסתכל בבגדי צמר של אישה שהוא מכירה אסור, שלא יבוא לידי הרהור.

וכןוכן אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת או יביא עצמו לידי הרהור, אלא אם יבוא לו הרהורנ- יסיע עצמו מדברי הבאי לדברי תורה שהיא איילת אהבים ויעלת חן. לפיכך אסור לאדם לישן על ערפו ופניו למעלה, עד שיטה מעט, שלא יבוא לידי קישוי.

ולא יסתכל בבהמה ובחיה ועוף בשעה שמזדקקין זכר לבהמה. ומותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת, מפני שהן עסוקין במלאכתן ולא יבואו לידי הרהור'

אז בשעת הכביסה שרק זרועותיהן מגולות אסור לדעת הרמב"ם, על אחת כמה וכמה בבריכה מעורבת.

בברכה, יפאו"ר

זאת הלכה שתותית כמובן וצריך פשוט למחוק אותה מהספרים ולהתקדם. שיהיה בהצלחה לפתאים התמימים שמתחסים ברצינות להלכות האלה.

י.ד.
"איך אפשר לצוות על דבר שלפעמים בא לאדם שלא מרצונו כמו הוצאת קרי בחלום?"
על כך אין ציווי. הציווי הוא שלא להביא עצמו לידי הרהור. כלומר לא ללכת לעבוד בבריכה מעורבת למשל. זה הכל

ירחמיאל, אני תמיד נהנה ומתרשם מאמירות נחרצות. אבל מה לעשות שאיני מסכים, ובטח לא בהכרח. כלך לך לסוגיית לא אפשר ולא קא מכווין. זה הכל.

ולריטב"א סוף קידושין כמובן.

מיכי, חסידות יתירה יש בך וסניגוריה גדולה על בניו של מקום, שאתה מדמה את נד"ד ל'לא אפשר ולא מיכוין'. הלוואי על כל עם ישראל שעבודה בבריכה מעורבת הייתה קשורה אצלם לסוגיא זו.

ולגבי הריטב"א סוף קידושין, אה"נ. אבל השואל לא פירט האם כבר הגיע למדריגת האבות שלא שלט בהן יצר הרע, ולכן המשיב לו חייב לקחת בחשבון את האפשרות שאכן לא הגיע לשם.

גם הריטב"א כמובן לא כתב את דבריו למלאכי השרת.
ולגבי לא אפשר ולא קמכוון, זוהי טעות נפוצה. בראשונים פ"ב דפסחים מבואר ש"לא אפשר" זה גם כשיש שתי דרכים לפניו, ואחת מעט ארוכה יותר מהשנייה. ללכת בארוכה זה בגדר "לא אפשר". ודוק היטב.

רק אוסיף שמה שמבלבל אנשים הוא ההנחה ש"לא אפשר" הוא אונס. ולא היא, שהרי בהסוגיא שם הדיון הוא על אינו מתכוון ולא על אונס. וביאור הדברים הוא פשוט כביעתא: ברגע שהוא הולך בדרך הקצרה ויש שם עבירה, הרי מוכח שלא הלך בשביל העבירה אלא כי זו הדרך הקצרה יותר, ממילא הוא נחשב כאינו מתכוון לגבי העבירה. לעומת זאת, אם שתי הדרכים באותו אורך, הליכתו בדרך עם העבירה מוכיחה שעשה זאת במכוון לעבירה. וכך לגבי הבריכה. הוא עושה זאת לפרנסתו, ולכן חשיב כאינו מתכוון לגבי העבירה (גם אם יש כזאת).

מקור האיסור במשנה: אל תרבה שחיה עם האישה

הסברת את 'לא אפשר', מה עם 'לא מיכוין'? ומהו 'לא אפשר ומיכוין'?

ככל שהבנתי 'מיכוין' היינו שבשעת מעשה הוא מכוון להנות מהעבירה, גם אם הגיע לשם במצב של 'לא אפשר', וזה אסור לכו"ע.

לכן יש לאסור עבודה בבריכה מעורבת.

בפשט הסוגיא הכוונה אינה מדברת על שעת המעשה אלא על ההחלטה ללכת בכיוון ההוא. הוא לא מתכוון ללכת כדי לעבור עבירה אלא מסיבה אחרת.

ה'אפשר' מתייחס להליכה שם. הכוונה מתייחסת לשעת מעשה.