גדולה תפילה יותר ממעשים טובים בלא תפילה

שלום רב.
אקדים שלדעתי פרשני האגדה עוסקים בה בצורה לא משכנעת בד"כ ולכן איני נוהג לעסוק בה ובהם. זה בדרך כלל וורטים ופלפולים.
עוד אעיר שהגמרא שהבאת תמוהה מצד עצמה. הרי הפסוק שהיא מביאה אומר למשה רבנו אל תוסף דבר אליי עלה ראש הפסגה, כלומר דווקא מורים לו להפסיק את התפילה שלו כדי שיעלה לראש הפסגה. אז למה הפסוק הזה הוא ראיה לכך שתפילה עדיפה?
ובאמת הרא"ם הורוביץ דייק מרש"י שהלימוד מהפסוק הוא אחר: כתוב בפסוק "בדבר הזה", כלומר שרק בזכות הדבר הזה (=התפילה) נענתה בקשתו חלקית ונאמר לו לעלות לראש הפסגה. התפילה אינה מה שהקב"ה אומר לו לעשות כעת אלא מה שהוא כבר עשה ומכוחה זכה. כאמור, זה הרבה יותר מתאים לפשט הגמרא. אבל בתוס' באמת למד לא כך, ודבריו תמוהים מעצם ההיתלות בפסוק. נראה שהם הבינו שהקב"ה מורה למשה להתפלל.
לעצם הקושיא על תוס' זו אינה קושיא לדעתי. תוס' רק בא לחדד את הלוגיקה של הגמרא, ולהראות שלמרות שהיו למשה מעשים טובים נדרשה ממנו תפילה, רואים שתפילה (שיעשה כעת) ומעשים (שכבר היו בידו) גדול ממעשים לבד. אבל זה טריוויאלי, לכן תוס' מדייק ומחדד שכוונת הגמרא אינה כזאת אלא ללמד שתפילה לבד גדולה ממעשים לבד.
איך באמת אפשר ללמוד זאת מהפסוק, הרי היו לו גם מעשים וגם תפילה? תוס' מחדד שכוונת הגמרא להראות שההשוואה היא בין תפילה לבד לבין מעשים בלי תפילה. והוא מוכיח זאת מכך שנאמר למשה להתפלל במקום להמשיך במעשיו, ומוכח מכאן שהתוספת של תפילה חשובה יותר מתוספת המעשים שהוא היה עושה באותו הזמן במקום להתפלל. ומכאן שגדולה תפילה לבד ממעשים בלי תפילה. אבל כאמור כל זה תמוה בפשט הפסוק.
כפי שהסברתי, הקושיא על תוס' לדעתי לא ממש קשה כי הם מסבירים את פשט הגמרא. אבל באמת פשט התוס' הוא שהבינו שהגמרא משווה תפילה בלי מעשים למעשים בלי תפילה. והראיה מהפסוק היא כמו שהסברתי (על הזמן הקרוב האם עדיף להמשיך במעשים או להתפלל).
הוא מסביר שכוונת תוס' ללמד שההשוואה היא בין תפילה ומעשים לבין מעשים לבד. ואתה צודק בשאלה שזה טריוויאלי. בתוס' יש חידוש (להוציא מההו"א שהגמרא משווה רק תפילה למעשים לבד), אבל בגמרא עצמה אין שום חידוש. לכן נראה לי כפי שכתבתי למעלה ולא כמותו.