גדול הלא מצווה

שאל קודם על עצם השאלה. הרי כן הצטווינו על תיקון המידות. מצוות עשה ח ברמב"ם:
והמצוה השמינית היא שצונו להדמות בו יתעלה לפי יכלתנו והוא אמרו (תבוא כח) והלכת בדרכיו. וכבר כפל צווי זה ואמר (עקב י ויא) ללכת בכל דרכיו ובא בפירוש זה מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום מה הקדוש ברוך הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון מה הקדוש ברוך הוא נקרא צדיק אף אתה היה צדיק מה הקדוש ברוך הוא נקרא חסיד אף אתה היה חסיד וזה לשון ספרי (ס"פ עקב). וכבר נכפל הצווי הזה בלשון אחר ואמר (ראה יג) אחרי י"י אלהיכם תלכו ובא בפירוש גם כן (סוטה יד א) שענינו להדמות בפעולות הטובות והמדות החשובות שיתואר בהם האל יתעלה על צד המשל יתעלה על הכל עילוי רב:
על כורחך שהציווי הוא על ההתנהגות שלנו, שננסה להתדמות אליו כמו שהוא מתנהג בעולם. הרי אין לו מידות נפש במובן שיש לנו, ולכן אין לכלול בציווי הזה הידמות במידות עצמן אלא רק בהתנהגות. אבל הדיון כאן הוא בשאלה מדוע לא הצטווינו על תיקון המידות עצמן (לא על ההתנהגות). ועל כך מהרח"ו עונה שזה תנאי להיותנו מצווים והראי"ה עונה שכאן עדיף מי שאינו מצווה ועושה. אבל לגבי הרצח והגזל, לפי תי' מהרח"ו זה ברור לא שייך בהם. אבל גם לפי ראי"ה אפשר לומר אותו דבר: הרי זה לא איסור על מידות אלא על מעשים (אסור לגנוב ולרצוח). וכאן העיקרון הוא לעשות מה שנכון ולא דווקא מהמניע הנכון. לכן כאן יש ציווי.