גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה
שלום כב\' הרב
כתבת במאמר האחרון \"על אינטלקטואליזם, גדלות בתורה וחכמה\" שהכלל שלא גוזרים גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה. זה נאמר באופן ישיר כהוראה על חכמים. והסברת שם זה שזה בעצם ביטוי לז שחכם צריך להכיר את המציאות ולא ללכת ראש בקיר. כמו שעושים היום לצערנו.
אבל סביר שהכלל הזה חל על הקב\"ה בעצמו , כלומר שדיני התורה בעצמה \"דאוריייתא\" יעמדו בקריטריון שהציבור יעמוד בו.
אבל נראה שגם כאן הציבור לא עומד בזה, מימי התנך עד ימנו? אולי תענה שחלק כן עומד וזה מספיק?
דיני דאורייתא שונים במהותם מדיני דרבנן, ולא בכדי אינם כפופים לכלל של התפשטות ברוב הציבור. הסיבה לכך היא שדיני התורה הם האמת, ו גם אם הציבור לא מקיים אותם זו עדיין האמת. אבל דיני דרבנן אינם אמת. זה כלי לתיקון חברתי, ולכן צריך לבחון האם אכן הם מביאים לתיקון ומתאימים לעולם.
ועוד הערה. לא נכון שדיני תורה לא פשטו. מי שאינו מאמין ולא מחויב להלכה אינו מן המניין. הוא לא מקיים לא מפני שזה לא נקלט אצלו אלא מפני שאינו מאמין בכל המערכת. זה עניין שונה לחלוטין.
הגע בנפשך: וכי אם רוב הציבור לא יאמין באלוהים אז אין אלוהים?!
אמת
תודה
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer