גילוי מול כינון בסוגה אומנותית

אני חושב שיש הבדל ויש דמיון.
ראשית, הדמיון. שפות של בני אדם, כפי שמקובל מאז חומסקי, גם הן מבוססות על תשתית שנמצאת אצל כל אחד מאיתנו. במובן הזה היווצרות שפה היא גילוי ולא כינון. ההבדלים בין השפות הם בתוך המסגרת הזאת, בדיוק כמו שיש כמה סוגי דמוקרטיה שאני לא בטוח שלכל אחד מהם יש אידיאה תואמת. אלו גוונים של הופעת/התממשות האידיאה בעולם.
לגבי השוני, אני לא חושב שנוסו הרבה סוגי שפות ורק אחת תפסה והצליחה. אני משער שהתפתחות של שפה מעת שהיא נוצרה ומתחילה לשמש בקהילה כלשהי, היא כמעט דטרמיניסטית. לכן כל התחלה כזאת היתה מתפתחת ויוצרת שפה. לעומת זאת, ז'אנרים של יצירה אמנותית עולים המונים כל הזמן, ורק מעטים מהם תופסים ונעשים ז'אנר מוכר ורווח. לכן אני סבור שאלו שתופסים זה מעיד על התאמה שלהם למשהו שקיים, בתוכנו או מחוצה לנו. קורלאט של הז'אנר. לעומת זאת, השפה תופסת מפני שהיא שם. אם היתה שפה אחרת סביר שגם היא היתה תופסת, לכן אני משער ששם אין קורלאט במציאות (או בנו).